התחבורה הציבורית בישראל עדיין עובדת במתכונת מצומצמת ומובילה לקשיים רבים עבור הנוסעים. עקב המצב, דיברו היום (חמישי) מקס מורוגובסקי, יו''ר ארגון "בדרך שלנו" ואביאל קרמזיאן, סטודנט מכפר סבא, עם ענת דוידוב ב-103FM. על הצפיפות באוטובוסים אמר קרמזיאן: "אני עולה לאוטובוס והוא מפוצץ, אין שמירה על המרחק". על חוסר הסדר בהפעלת הקווים טען מורגובסקי: "השינויים התכופים בתחבורה הציבורית מרגישים כמו שליפה מהמותן".
אביאל קרמיזאן, איך נראים חייך בימים האלה, כשאתם מסיים את עבודתך, באיזו שעה?"
קרמזיאן: "בשעה 23:00 בלילה, ואז אני נתקע בלי דרך לחזור הביתה".
איפה אתה עובד?
קרמזיאן: "במשרד ממשלתי בכפר סבא, ויוצא מצב שאני, כמשתמש כבד בתחבורה ציבורית, נאלץ לבחור בין הליכה ברגל הביתה - שהמרחק שלי מהעבודה זה חצי שעה - הזמנה של מונית, או להקפיץ את אחד ההורים, לצערי הרב".
זאת אומרת שבעצם שרת התחבורה דאגה לטיסות שייצאו לחו"ל, אך לא דאגה לאזרחיה, להסעה בתוך כפר סבא, אנחנו לא מדברים עכשיו על הסעה בין עירונית.
מורוגובסקי: "כן, לא רק בתוך כפר סבא. לא דאגו בכלל לתחבורה ציבורית שפועלת אחרי 22:00, בתירוץ שהמשק צומצם ולכן אין צורך. הבעיה היא שאנחנו יודעים הרי שמקומות הבילוי סגורים, אז מי חוזר?"
אנשים שהולכים לעבוד. אני רק מזכירה לשרת התחבורה מירי רגב ובכלל שהסגר צומצם. זאת אומרת שלאנשים גם מותר סתם לנסוע כדי לבקר, נגיד את אימם או את אביהם המבוגרים. מה בעצם צריך לקרות? איך זה נראה בשטח?
מורוגובסקי: "אנחנו מקבלים באמת המון תלונות מכל הארץ של אנשים שנתקעים, הרבה סטודנטים, ומערים חילוניות וערים חרדיות, מקבלים תלונות מבחור באילת שעובד בבני ברק ונאלץ עכשיו לעבוד רק בבקרים ולהפסיד הרבה, הוא נפגע המון בקורונה. הבעיה גם שאנחנו רואים, שהשינויים התכופים בתחבורה הציבורית מרגישים כמו שליפה מהמותן. בסוף תדירות גבוהה היא הכרחית".
בקיצור, מה שאתה אומר לנו זה שיש איזושהי אטימות של המערכת לאנשים שזקוקים לתחבורה הציבורית.
מורוגובסקי: "אנחנו חושבים שיש חוסר הבנה לצרכי הנוסע, ולא שמים את צרכי הנוסע במרכז".
קרמזיאן: "אני חייב גם לומר, אפילו דבר קטן שנשמע לי קצת אבסורד. לפחות יום אחד בשבוע, הם תגברו את התחבורה הציבורית עד שתיים עשרה בלילה במוצאי שבת, כאדם שעובד גם בחמישי בערב, אני מוגבל עד עשר בלילה. אם החליטו לתגבר במוצאי שבת, למה לא מתגברים גם ביום חמישי, אפילו יום אחד שיחסוך לי את המונית".
למה לא מחזירים את התחבורה הציבורית למצב רגיל? אני לא מצליחה להבין. כשאתה מצמצם את התחבורה הציבורית, יש יותר אנשים שמצטופפים תחת אותו מטר מרובע.
קרמזיאן: "אין שום הגבלות, אני לא מצליח להבין. בעבודה אני צריך לשמור על שני מטר מרחק ומסכה כמובן, וכאן אין לי שום..."
מה זאת אומרת? כשאתה נכנס לתחבורה ציבורית, אין שמירה, אין את הסרט הזה ליד הנהג או שאת זה יש?
קרמזיאן: "את הסרט הזה יש, עדיין אין את אותה זכוכית, אז זה קצת מרגיש פחות בנוח, כי לא בכל האוטובוסים יש את מכשירי התיקוף שמאפשרים לתקף גם מאחורה. וכשאני עולה והאוטובוס מפוצץ, אז אני נאלץ לשבת ליד נוסע או להצטמצם בעמידה ואין שמירה על מרחקים. אני גם לא חושב שהקורונה מבחינה בין נוסע בתחבורה ציבורית לבין אדם שעובד".
מקס, פניתם למשרד התחבורה?
מורוגובסקי: "כבר מתחילת הקורונה פעלנו מול משרד התחבורה בכל מיני מדיות. עשינו מחאות ציבוריות, קמפיינים אינטרנטיים ולא אינטרנטיים. בסוף כן היו לו הצלחות. בזכות המחאה הציבורית שעשינו ביחד עם נוסעים וארגונים, אנחנו גרמנו למשרד התחבורה להחזיר את התדירות מ-25% - שזה היה מאוד מקומם, בתחילת הסגר, שרק פגע והעלה את אחוז ההדבקה - להחזיר את זה לתדירות רגילה. אבל אנחנו רואים, נשארו עדיין ספיחים, כמו למשל, פערים במדיניות, כמו שבעשר בלילה אי אפשר לחזור".
אני מנסה להיכנס רגע למוחה של מירי רגב ושל בעלי המקצוע, מה? זה חוסר תשומת לב? רוצים לצמצם תקציבים? הרי יש מטרות לממשלה, שזה להוריד את רמת התחלואה, לאפשר לאנשים לנסוע. מה לדעתכם ההיגיון מאחורי זה?
מורוגובסקי: "יש פה תופעה של חוסר הבנה של צרכי הנוסע בתחבורה הציבורית, גם רואים את זה באמת בצורה מובהקת מול הצרכים של הרכב הפרטי. בסוף גם אפשר לראות את זה בפליאה הזאת של משרדי התחבורה והבריאות, שהתפלאו שפתאום יש 300 אלף יותר נוסעים מתחילת הסגר מאשר הם ציפו, והם אמרו - 'מה לאן כולם נוסעים?' זאת אומרת, יש פה פערי מדיניות שאנחנו חושבים שמושרשים במשרדים".
קרמזיאן: "אני מרגיש חוסר השקעה בי כנוסע, כי מדברים אמנם בדרך כלל על אוטובוסים בין עירוניים, פה, אפילו אוטובוס עירוני גם הוא מושבת".