האגדה המיתולוגית על סיזיפוס מספרת על העונש שקיבל לאחר מותו: לגלגל סלע ענק במעלה ההר, רק כדי להגיע לפסגה ולצפות בו נופל חזרה למטה. כך נולד הביטוי "עבודה סיזיפית", עבודה קשה ללא תכלית, שאינה נגמרת, ויש בה ייאוש ללא סוף.אלבר קאמי, זוכה פרס נובל לספרות ומי שכתב את המסה הפילוסופית "המיתוס של סיזיפוס", דן בסוגיית תודעת האבסורד. הוא תיאר זאת כעימות הנוצר בין השאיפה האנושית להבין את העולם לבין חוסר המובנות שלו. או במילים פשוטות – כל מסקנה או פעולה מבטלת את האחרת
. לא צריך להרחיק לכת עד יוון העתיקה כדי להבין את משמעות הדבר הלכה למעשה. בעוד עם ישראל מצוי בסגר, ולמרות התפשטות המוטציות של נגיף קורונה, נכנסו בשבועות האחרונים בשערי נתב"ג כל מאן דכפין מרחבי תבל, ללא צורך בבדיקת קורונה או בחובת בידוד, למעט המגיעים ממדינות אדומות. אומנם כעת הוחלט על סגירתו של נתב"ג לטיסות עד יום ראשון הקרוב, מועד סיומו של הסגר, במטרה למנוע יבוא ארצה של מוטציות של הווירוס, אך לדעת רבים זה צעד שנעשה מאוחר מדי, כשההשלכות על עליית התחלואה הן אדירות.
במקביל, במגזר החרדי נותרו חלק מבתי הספר והישיבות פתוחים, חתונות המוניות, לפחות לפי מה שראינו בבני ברק, מתקיימות כסדרן, וחלק מהחנויות במגזר ממשיכות במתכונתן הרגילה. ממשלת ישראל, הגדולה בתולדות המדינה, אשר קמה בצו השעה כדי לתת מענה מיידי למלחמה בנגיף קורונה, עומדת מנגד ולא נוקטת פעולות על מנת למגר את התופעה. כל שהיה באמתחתה לביצוע הוא הארכת תוקפו של הסגר בעשרה ימים.
ההישג המופלא של חיסון האוכלוסייה במדינה הוא מקור לתקווה וגאווה. אף מדינה בעולם לא משתווה לנו בקצב אספקת החיסון לתושבים. אנשים ממהרים להתחסן משום שהם יודעים שזה כרטיס היציאה שלהם מהמצב הנוכחי וזו אפשרות לחזור לשגרה שידענו קודם הנגיף.
לצד קצב ההתחסנות, עולה גם החשש מפני התפשטות המוטציות של הנגיף. שום סגר לא יעצור את התפשטות הנגיף, אם הוא חל רק על חלק מהאוכלוסייה. זה מזכיר לי את משל "הקודח בספינה" ממדרשי חז"ל. לפי המשל, מספר אנשים שטו בספינה. אחד מהם לקח מקדח והחל קודח חור תחתיו. לשאלת חבריו מדוע הוא עושה זאת, ענה להם שזה לא עניינם, שהרי תחתיו הוא קודח. על כך ענו לו שאולי תחתיו הוא קודח, אך את כולם הוא מציף במים ומטביע.
