מאז 1981 לא הייתה כאן מערכת בחירות כל כך עלובה, כל כך אלימה, כל כך מטונפת וכל כך מכוערת. ההבדל היחיד הוא שאז המאבק התנהל בכיכרות הערים, בעוד הפעם כל המוגלות הדלקתיות של החברה הישראלית התנקזו אל תוך הרשתות החברתיות. היתרון הוא בכך שהזירה הווירטואלית מנעה עימות פיזי בין הצדדים, שלא נפגשו לקרבות רחוב והסתפקו בחילופי מהלומות מבעד מסכי המחשב והסמארטפונים. הודות לסטיב ג’ובס ולמארק צוקרברג נמנעה כנראה מלחמת אזרחים בישראל בחורף 2015, אך הבשורה הרעה היא שחופש הביטוי וקלות ההבעה חשפו שהשנאה בין המחנות והפלגים, בין העדות והזרמים, רק העמיקה והסלימה עם השנים. לא יהיה זה הימור נועז במיוחד לקבוע שמלחמת אזרחים שתקרע לגזרים את מדינת ישראל בוא תבוא - במוקדם או במאוחר - בחסותם ובעידודם של פוליטיקאים קטנים, חסרי אחריות ונכלוליים.



עם זאת, מתוך החושך של בחירות 2015 יכול לבקוע אור גדול. כי הלקח היחיד של כל אחד ואחת מאיתנו מהחודש האחרון צריך להיות חד וברור: לא איראן, לא דאע”ש, לא חמאס ולא חיזבאללה הם האיום הקיומי על מדינת ישראל. האיום הקיומי עלינו הוא אחד ויחיד ומצוי ממש מתחת לחרון האף הקדוש שלנו: השנאה. בין דתיים וחילונים. בין ימנים ושמאלנים. בין מזרחים ואשכנזים. בין תל אביבים ומתנחלים. בין יהודים וערבים. שנאה תהומית ויוקדת, כן, אבל לא צריך לומר נואש, כי יותר משהיא תהומית ויוקדת, היא טפלה ומטומטמת. שנאת חינם מטומטמת.



כדי למגר את האיום הקיומי הזה, לא צריך לטוס עד ארצות הברית ולדבר בקונגרס. גם לא צריך תוספת של 13 מיליארד שקל לתקציב הביטחון. מספיק שנכבה לרגע את המכשירים, נתנתק מהפוליטיקאים, נסתכל מעט במראה, ונשוחח קמעה עם הדמות הנשקפת ממנה. אז עשויה להתברר לנו לפתע אמת פשוטה ומפתיעה: שהאסון הכי גדול שלנו היה דווקא אם כולם היו כמונו – שאוי ואבוי לנו אם היו כאן רק ימנים, או רק שמאלנים, או רק חילונים, או רק דתיים, או רק חרדים, או רק יהודים.



במסגרת אותו רגע של שקט, כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו רק שאלה אחת קטנה. השמאלני: האם היה רוצה לחיות במדינה שאין בה אנשים שקורעים בגד ומזילים דמעה ביום שבו מחזירים שטחים ומפנים מתיישבים. הימני: האם היה רוצה לחיות במדינה שאין בה אנשים שפועלים למען זכויות של פלסטינים ושל עובדים זרים. החרדי: האם היה רוצה לחיות במדינה שאין בה ערכים מוצקים של חופש ביטוי ומחשבה אוניברסלית. החילוני: האם היה רוצה לחיות במדינה שאין בה רבנים, בתי כנסת וישיבות. היהודי: האם היה רוצה לחיות במדינה שממנה גורשו כל הערבים ושלאלה שנשארו בה אין ייצוג בכנסת. הערבי: האם היה רוצה לחיות במדינה פלסטינית טהורה, נקייה מיהודים.



רק שאלה אחת קטנה, רגע לפני שלוקחים נשק, יוצאים לרחובות ומתחילים לירות.