דונלד טראמפ, בנימין נתניהו ושלדון אדלסון היו משולש ברמודה שבו נעלמו נורמות כלל אנושיות וסבירות בניהול ענייני ארה"ב, ישראל והעולם. טראמפ הולך הביתה, אולי לכלא, נתניהו מתדרדר למערכת בחירות בעייתית ואולי לכלא, ואדלסון הלך לעולמו. גם אם שלושת אלה ייעלמו מחיינו, הנה הטראמפיזם, האדלסוניות והביביזם נשארים.

בנימין נתניהו מברך את ג'ו ביידן ואת סגניתו קמלה האריס. צילום: רועי אברהם, לע"מ

סקרים שמעניקים יתרון לקואליציית "רק לא ביבי" מצביעים על פוטנציאל לשינוי בישראל. משבר כלכלי ופגיעה במוניטין בעקבות קריסת טראמפ עשויים לגרוע מהשפעתם של מיליארדרים ימניים כמו האח קוק והאחות מרים אדלסון על המפלגה הרפובליקנית בארה"ב ועל מפלגות הימין בישראל הביביסטית. נשמע מבטיח, אבל אל תבנו על זה. ההבטחה המבטיחה מכולן היא בחירת ג'ו ביידן וקמלה האריס, פלוס שליטה דמוקרטית בסנאט ובקונגרס.

ממעוף ציפור אקראית בגוגל נראה כאילו בחירת האריס משמעותית כמעט כמו בחירת ביידן. הנשיא הנבחר הצהיר כי הוא כאן לקדנציה אחת, מה שהופך את האריס לסגנית עוצמתית ולמתמודדת בעלת סיכויים ב־2024 עקב אחיזה בקהלי היעד של כל מערכות הבחירות בהמשך.

להאריס שורשים משפחתיים באסיה, בקאריביים ובאפריקה, ועם תוספת של בעל יהודי וסניקרס של אולסטאר היא נערת הפוסטר של העולם כולו. בעוד ביידן עובד, לפחות בתקופה הראשונה, כ"מלכד האומה" הקשיש ונעים ההליכות,

האריס היא מגזע דוברמני, כך לפחות מעידים תומכיה שמכירים את פעילותה כתובעת מחוזית קשוחה בקליפורניה. והיא גם בוגרת הרווארד. אתם יודעים במה מדובר: זה המשפט הזה שמשרבבים כבדרך אגב ומתכוונים לדרך המלך של האלפיון המשכיל.

קמלה האריס מושבעת לתפקיד סגנית הנשיא (צילום: רויטרס)

לענייננו, האריס תמכה בהסכם הגרעין של ברק אובמה ויצאה נגד טראמפ שהפר אותו. ועדיין. גם ביידן וגם האריס תלויים במינויים של בכירי הממשל שאמורים להיאבק בטראמפיזם, בביביזם ובאדלסוניות. לענייננו זהו מאבק בעקרונות מדיניות החוץ והביטחון של נתניהו. החל בהקמת מדינה פלסטינית על מרבית שטחי הגדה ועזה, עבור במלחמות התשה בסוריה, חמאס, הגדה ולבנון, וכלה בחזרה להסכם הגרעין של אובמה.

המינויים שאמורים לעניין אותנו הם מזכירי המדינה והפנטגון, היועץ לביטחון לאומי, ראש ה־CIA, ראש כל סוכנויות המודיעין וחברי הקבינט החיצוניים. המסקנה לאחר אישורם השבוע היא אחת: סנקציות על איראן - אאוט; הסכם גרעין חדש־ישן - אין. ג'ק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי ואיש של אובמה, הצהיר: "נחזיר את הסכם הגרעין כי זו הדרך להמשך רגיעה, ונניח את תוכנית הטילים הבליסטיים על שולחן הדיונים".

מזכיר המדינה הוא אנטוני בלינקן, מאנשי אובמה: "ביידן יבקש לבנות על הסכם הגרעין, להאריך אותו ולחזק אותו אם איראן תחזור לעמוד בהתחייבויותיה". גנרל לויד אוסטין, מזכיר ההגנה, הוא חייל ממלא פקודות, וביידן כזכור אמר במערכת הבחירות כי יחזיר את ההסכם.

אגב, אוסטין מעורה בענייני המזה"ת כמפקד הכוחות בעיראק וכמפקד אזורי בסוריה. הפעילות האמריקאית בסוריה הייתה כישלון אמריקאי־סעודי־ישראלי. בהמשך צידד אוסטין בהסתלקות ("צמצום כוחות") מהאזור. מבחינה זו יהיה מעניין לראות מתי ומה יוחלט אצל ביידן באשר לכוחות האמריקאיים המעטים בגבול עיראק־סוריה, אפרופו הפעילות הישראלית שם.

ראש ה־CIA החדש הוא וויליאם בארנס, שהיה תת שר החוץ בממשל אובמה. ב־2013 הוא עמד בראש הצוות האמריקאי למגעים החשאיים עם איראן שהבשילו להסכם הגרעין שנחתם ב־2015. בארנס, בהוראת אובמה, אסר על הדלפת מידע לנתניהו, ובספרו הוא מאשים את ראש הממשלה הישראלי כי בנושא איראן הוא "ניסה לתחמן ולתמרן את אובמה".

ראש כל סוכנויות המודיעין היא אווריל היינס, לשעבר סגנית היועץ לביטחון לאומי של אובמה. והשוס: ג'ון קרי, לשעבר מזכיר המדינה של אובמה, וסוזן רייס, שהייתה שגרירתו באו"ם, מונו להיות חברי הקבינט. לא רק בגלל תמיכתם בהסכם אלא גם בגלל מחויבותם לפתרון שתי מדינות לשני עמים ברוח גבולות 67'. זהו הדרים טים של כל מי שמתנגד בישראל ובעולם למדיניות האיראנית הפרועה והכוזבת של נתניהו.

ביידן חותם על הצווים הראשונים כנשיא ארה"ב בבית הלבן (צילום: רויטרס)

דמדומי האלים

אין לי מושג אם נתניהו יטופל על ידי הג'נטלמנים והליידיס של ממשל ביידן בסטירות מצלצלות או בכפפות של משי. יש לי מושג ברור למדי שנתניהו ושות' - רון דרמר ויוסי כהן - יהפכו בוושינגטון לפרסונות נון גראטה. הסיכוי של גלעד ארדן, מחליפו של דרמר, להיות שחקן משמעותי הוא עגום למדי. דרמר היה נער שליח עם פנקס טלפונים של אנשי קשר בוושינגטון שמחזירים צלצול ובוס שיש לו מהלכים במסדרונות בתי המחוקים. ארדן שיגיע לבתי הנבחרים עשוי להיעצר על שוטטות.

ובינתיים, בדמדומי האלים של ממשל טראמפ, מגיע ראש המוסד יוסי כהן לוושינגטון. לכהן קשרים אגדתיים עם דיקטטורים שטינקרים וחנויות בגדי מעצבים. מלשכת נתניהו נמסר ("ישראל היום"), כי "המטרה הרשמית להגעתו היא פרידה מהממשל היוצא והכנת הרקע למגעי העתיד עם הצוותים החדשים, והוא צפוי לשמש כאיש הקשר המרכזי של ראש הממשלה בנימין נתניהו מול הממשל החדש, וזאת בשל ההיכרות האישית שלו עם ביידן ואנשיו עוד מתקופתו כראש המל"ל בימים שבהם הוא היה נציג המדינה במגעים מולם". קשקוש. אני סומך על כהן שאם היה מפגש הוא עצמו היה מדווח לכלי התקשורת בדרכו מהפגישה למעלית.

בערב נצפה כהן שלא בכוונתו או בטובתו במסעדה וושינגטונית עם מייק פומפאו - פירומן דיפלומטי, ואולי שר החוץ הבעייתי ביותר בממשלי ארה"ב בשנים האחרונות. אין לי מושג מה נאמר שם. אחרי הפגישה דיבר פומפאו במסיבת עיתונאים ודרש פעולה תקיפה נגד איראן, בטענה שיש בטהרן בסיס מבצעי של אל־קאעידה. באוגוסט האחרון חיסל ארגון מקומי קטלני בכיר באל־קאעידה בטהרן. בתקשורת אמרו שהמוסד אחראי. באותה מסיבת עיתונאים טען פומפאו ש"לאל־קאעידה יש בסיס מבצעי באיראן וחייבים להפסיק את פעולתו".

איך בדיוק מתכוון פומפאו להפסיק את הטרור הזה? יש לי הרגשה שאלמלא הפריצה לסנאט היינו מתבשרים על מבצע באיראן. תמונות דם ואש ותמרות עשן היו עשויות לקדם את הלגאסי של טראמפ, את שאיפות הנשיאות ב־2024 של פומפאו, כניסה מפוארת של כהן למרכז הליכוד, וסיבוב הצלת המדינה של נתניהו לקראת הבחירות. אתם תחליטו מי כאן הקונספירטור.

ובינתיים, המהלכים החשובים באמת לקראת ממשל ביידן נערכו בריאד, קהיר, עמאן וירושלים. בריאד השלימו המפרציות עם קטאר, שיש לה קשר חיובי עם איראן ועזה. בקהיר הציגו שרי החוץ של מצרים, ירדן ופלסטין תוכנית שתי מדינות על בסיס 67'. בעמאן נפגשו השבוע א־סיסי ועבדאללה - ובירושלים מתחמנים בסתר מהלכים לטרפוד התוכנית להרגעת המזרח התיכון.

[email protected]