נתוני הצמיחה של הרבעון השלישי עדיין לא פורסמו, ובוודאי לא של הרבעון הרביעי שאנחנו רק בתחילתו, אבל אפשר כבר לומר דבר כזה: הסגר הנוכחי בספטמבר עיכב את היציאה מההאטה, לאחר חודשיים טובים יחסית, וככל הנראה, חודש אוקטובר "המסוגר" יעשה כן לרבעון הרביעי, גם אם תחול ההתאוששות המקווה בחודשים נובמבר ודצמבר. בינתיים המשבר משפיע, מן הסתם, על שורה של שווקים, במיוחד על שוק העבודה אבל גם על שוק הנדל"ן, ובעקיפין גם על שווקים אחרים. ויש שווקים, כמו שוק התקשורת, שבהם יש התפתחויות משמעותיות, שאולי מפני שאין להן נגיעה לנושא הקורונה, נבלעות בסיקור התקשורתי. הנה כמה התפתחויות ונתונים שפורסמו השבוע.
1. שוק הנדל"ן: זאת לא הפתעה גדולה שבתקופת משבר, תקופת האטה או קיפאון, כפי שקרה במשבר הקורונה, יש ירידה בפעילות לרוחבו ולאורכו של המשק במגוון תחומים, ובכלל זה שוק הנדל"ן. מסקירת האוצר לרבעון השני בשוק הנדל"ן עולה כי סך העסקאות בשוק החופשי ירד לרמה הנמוכה ביותר מאז הרבעון הראשון של 2003, שעמד אז בצל המיתון במשק והאינתיפאדה השנייה. נוסף על כך, רכישות המשקיעים ברבעון השני ירדו לשפל היסטורי, הרמה הנמוכה ביותר מאז תחילת העשור הקודם. האוצר מעריך כי מלבד להשפעת משבר הקורונה, הושפעה רמת השפל ברכישות המשקיעים מההמתנה להורדת מס הרכישה.
עם זאת, על רקע המשבר הנוכחי, השפעת הורדת המס צפויה להיות מתונה מאשר ביוני 2015. לפי האוצר, "מלאי" הדירות המוחזק על ידי משקיעים הוסיף לרדת גם ברבעון השני, כאשר במהלך הרבעון נגרעו ממנו כ־1,600 דירות. מאז החל לרדת "מלאי" זה ברבעון השני של 2016 נגרעו ממנו כ־25 אלף דירות (כלומר, משקיעים נפטרים מהדירות יותר מאשר רוכשים דירות). על פי "סנטימנט המשקיעים" של האוצר, המשקף את השינויים בפעילות בשוק, כולל משפרי דיור המקדימים לרכוש דירה טרם שמכרו את דירתם הקודמת, הוא ירד אל רמתו הנמוכה ביותר מאז החל האוצר לעקוב אחרי המדד בינואר 2010.
כזכור, האינדקס של "סנטימנט המשקיעים" נבנה על בסיס ההנחה שהתנהגות המשקיעים בשוק הנדל"ן משקפת בין היתר את הציפיות ביחס לרווח ההון הגלום בהשקעה זאת. כלומר, שינויים בהיקף הפעילות של המשקיעים, הן בצד הרכישות והן בצד המכירות, עשויים לבטא שינויים בציפיות אלו. על בסיס ההנחה הזאת נבנה האינדקס כדי לבטא את סנטימנט המשקיעים, והוא מחושב על בסיס רבעוני. ככל שהוא נמוך, כך הוא משקף ציפיות נמוכות לרווחי הון, ולהפך.
אלא שגולת הכותרת של הסקירה היא מדידת רווחי ההון הממוצע על דירה שמוכרים המשקיעים, שעמד על 344 אלף שקל, ירידה של 28% לעומת הרבעון המקביל אשתקד, כאשר אחת הסיבות היא התקצרות משך ההחזקה בנכס מ־24 שנים ל־19 שנים. אגב, היקף הרווח הממוצע, בלי להביא בחשבון את שיעורו, מעיד היטב עד כמה ההשקעה במניות לטווח ארוך עדיפה על דירות. אבל אף שהיקף רווח ההון הולך ויורד, הסקירה מציינת דבר חשוב מאין כמוהו: גידול בשיעור הדירות הנמכרות בהפסד, שהקיף את כל האזורים. למשל, באזור באר שבע, כחמישית מכלל הדירות שנמכרות בידי משקיעים הן עם הפסד ריאלי, בנצרת השיעור הזה מגיע לכ־26%, באזור המרכז שיעור הדירות הנמכרות בהפסד עומד על 10%, ואילו בתל אביב הוא עומד על כ־5% בלבד.
איך מסבירים זאת באוצר? ראשית, משבר הקורונה שדוחף משקיעים למכור את דירתם אף שהמחירים נותרו פחות או יותר יציבים לפי הלמ"ס; שנית, שינוי בתמהיל המוכרים, כאשר שיעור גדול יותר של משקיעים שטרם הספיקו להשיג רווח הזדרזו למכור אותה מחשש להפסדים גבוהים יותר. סקירת האוצר מלמדת כי עיקר המכירות שהניבו הפסדים למשקיעים הוחזקו במשך תקופה של עד שלוש שנים. כך כותב האוצר: "ממצאים אלו עשויים לרמז על כך שבעוד בתקופת הגאות בשוק הנדל"ן, עליות המחירים החדות לא פסחו כמעט על אף נכס, יהיה מיקומו או איכותו אשר תהיה, בשנים האחרונות לא רק שהואט קצב עליית המחירים, עבור לא מעט נכסים מחירם ירד".
שוק הנדל"ן הוא שוק מורכב מאוד, שמושפע מכמה משתנים כמו הריביות במשק - הדלק של העליות בעשור האחרון - מיסוי וכמובן כללי היצע וביקוש טבעיים. הריבית האפסית כדלק עדיין איתנו וכנראה תישאר לזמן רב, אבל הנתונים מדברים בעד עצמם: עליית מחירי הדירות נבלמה לעת עתה. אחרי הסחרור בעשור האחרון יש רגיעה, בין אם המיסוי תרם לכך ובין אם המשקיעים הבינו שעידן הרווחים הקלים הסתיים ועדיף לעבור לנכסים אחרים כמו מניות.
2. שוק העבודה: גם פה ניכרת הפגיעה בצורת עלייה באבטלה, אבל עם זאת המספרים של מיליון מובטלים הם מנופחים מאוד וסקירת האוצר השבוע על שוק העבודה, נכון לסוף אוגוסט, שמה דברים על דיוקם. ראשית, לפי סקר כוח האדם של הלמ"ס, נכון לחודש אוגוסט היו כ־406 אלף מובטלים, לפי הגדרה רחבה הכוללת עובדים שנעדרו מעבודתם בעקבות הקורונה - כלומר, עובדים הנמצאים בחל"ת. שיעור האבטלה הרחב עמד על 9.8%, בהשוואה לכ־130 אלף מובטלים לפני המשבר ושיעור אבטלה של 3.2%. אפשר להניח ששיעור האבטלה יעלה בספטמבר לנוכח הסגר וימשיך לנוע לשני הצדדים בהתאם להחמרות או להקלות בסגר.
שנית, המובטלים בחודש אוגוסט ממשיכים להתאפיין בשכר נמוך משמעותית ביחס לאלו שמועסקים. השכר החודשי הממוצע בשנת 2018 (נתונים אחרונים) של המובטלים בחודש אוגוסט עמד על כ־8,800 שקל ברוטו בהשוואה לכ־12,900 בקרב מי שהיה מועסק בחודש זה, פער של 32%. יתר על כן, המתייאשים משוק העבודה בעקבות המשבר מתאפיינים בשכר נמוך במיוחד - שכרם הממוצע בשנת 2018 עמד על 6,550 שקל בלבד - כמחצית משכרם של המועסקים בחודש אוגוסט. כלומר, משבר הקורונה פגע מאוד בעשירונים הנמוכים בעלי השכר הנמוך. באוצר מציינים כי פערי השכר נובעים ברובם מפערים בהיקפי המשרה (שעות עבודה שבועיות) הנמוכים בממוצע בכ־20% מאלו המועסקים.
שלישית, בחודש אוגוסט היו כ־8.3 מובטלים על כל משרה פנויה במשק - פי 5.7 מאשר היחס ערב המשבר. בכל הענפים חלה עליה ניכרת ביחס המובטלים למשרות פנויות, וממצא זה ממחיש שעיקר הבעיה בשוק העבודה ממשיכה להיות נעוץ בביקוש נמוך של הפירמות לעובדים. כלומר, כל עוד המשק לא יחזור לעבוד כסדרו, הנתונים הללו ימשיכו להיראות לא טוב. התרופה הטובה ביותר לאבטלה היא כאמור חזרת המשק לעבודה מלאה וחזרה לצמיחה.
רביעית, נתון חיובי: מרבית העובדים שיצאו לחל"ת בשיא המשבר חזרו לעבוד בחודשים שלאחר מכן. עם זאת, 17% בלבד מהנמצאים בחל"ת בחודש אוגוסט, שרבים מהם אינם עובדים משלביו המוקדמים של המשבר, דיווחו שהם חושבים שיחזרו לאותו מעסיק, ירידה של 20% בהשוואה לחודש מאי. באופן לא מפתיע, הענפים שבהם נמצאים עובדים בחל"ת הם שירותי התחבורה, האומנות והבידור, שירותי אירוח ואוכל, פעילויות נדל"ן, סוכנויות נסיעות, מארגני טיולים, הזמנות ושירותים נלווים ועוד.
חמישית, מרבית המובטלים, כולל הנמצאים בחל"ת, הם גברים (53%) ובעלי משפחות (60% נשואים או גרושים ול־49% יש ילדים עד גיל 17).
ותמיד צריך לזכור: כולם מקבלים דמי אבטלה, במסגרת רשת הביטחון - עד למחצית השנייה של 2021.
לסיכום: המיתוס של "עובדים ומעסיקים מעדיפים חל"ת" לא ממש עומד במבחן המציאות וקיים בעיקר בשוליים. נכון ששיטת החל"ת ממכרת ונכון שהיא מתמרצת אבטלה במקום עבודה. נכון שעדיף היה להנהיג מודל אבטלה גמיש, של עבודה חלקית פלוס דמי אבטלה חלקיים, אבל, בסופו של דבר אם יחזרו הביקושים לעסקים, יחזרו גם העובדים, וגם אם עסקים ניצלו את המשבר להתייעלות, זאת תופעה שולית יחסית.
שוק העבודה, בניגוד לשוק הנדל"ן, הוא הנפגע העיקרי במשבר הקורונה. שיעורי אבטלה של כ־10% לא יירדו כל כך מהר בגלל המגבלות והסרתן ההדרגתית. אבטלה גוררת בדרך כלל ירידה בצריכה הפרטית בעקבות ירידה בהכנסות הממוצעות למשק בית, כיוון שתשלומי האבטלה אינם מלאים. עם זאת, יש למשבר גם תופעה חיובית, אם אפשר לקרוא לה כך: חיסכון כפוי בהוצאות. גם זה משהו.
3. שוק התקשורת: קולות צהלה נשמעו השבוע בעקבות הודעות משרד התקשורת תחת הכותרת "רפורמה במבנה שוק האינטרנט, מוצר אחד - אינטרנט!". יועז הנדל, שר התקשורת, חגג באלו הדברים: "הרפורמה נועדה לתקן את מבנה שוק האינטרנט שהיה נכון לשעתו. אחרי 20 שנה הגיע העת לשים סוף לפיצול בין ספק לתשתית ויצירת מוצר אחד שנקרא 'אינטרנט'. כתובת אחת להתקנות ולפתרון תקלות, אחריות מקצה לקצה, ביטול תופעת המנויים הכפולים".
השינוי המתוכנן, לשון ההודעה, יביא לשיפור ניכר בשירות שיקבל צרכן הקצה בתחומי האינטרנט, באמצעות מתן אפשרות ליצירת "כתובת אחת" לשירותי הספק והתשתית. הרפורמה תטפל אחת ולתמיד בתופעת "זריקת האחריות", שהתאפשרה בגלל ההפרדה בין ספקית התשתית לספקית ה־ISP בנושאי תקלות, מה שיחייב את החברה שמספקת למנוי את השירותים לעמוד בסטנדרט שירות גבוה יותר. המנוי יוכל להשוות בצורה פשוטה וברורה בין השירותים הניתנים בידי החברות השונות, מבלי להתעמק בהבדלים בין התשתיות והספקים המקשים על תהליך הבחירה היום. הרפורמה תבטל אחת ולתמיד את תופעת המנויים הכפולים - המשך תשלום מיותר לחברה שננטשה המוערך בכ־50 מיליון שקל בשנה.
כל הכבוד להנדל, באמת כל הכבוד, בלי טיפת ציניות, אבל הייתי מצפה שהנדל לא רק יתהדר בצעד הזה, אלא גם יספר למה לקח כל כך הרבה זמן לעשות את הדבר הכי מתבקש - ולא לפצל את הלקוח בין הספקים השונים? מה, כל שרי התקשורת לדורותיהם היו כה עיוורים לדבר הכי טריוויאלי?
הנדל יודע היטב את התשובה, אך הוא לא שש לשתף את הרהורי לבו, שמא יבולע לו: והתשובה היא - שלטון הפקידים וכל מה שחולל שלטון הפקידים סביב תיק 4000. העניין הספציפי הזה של מוצר אחד בשוק האינטרנט אומנם לא נכלל בכתב האישום בתיק 4000, אבל הוא בהחלט סימפטומטי למצב שבו היו ניסיונות לקדם צעדים מוטי צרכן, אבל הם תמיד טורפדו על ידי שלטון הפקידים וחבריהם בתקשורת, שחששו שכל צעד ייטיב עם בזק. החששות האובססיביים הללו גרמו נזק אדיר לצרכן בשורה של תחומים, החל מאותו פיצול ועד לפיתוח תשתית הסיבים האופטיים, שהייתה אמורה להאיץ את מהירויות הגלישה. שלמה פילבר, אז מנכ"ל משרד התקשורת, שניסה לקדם שורת מהלכים צרכניים שמקבלים עתה גושפנקה - הותקף על ידי פקידים עוינים, תקשורת עוינת ומבקר עוין (יוסף שפירא) - כולם טהרנים - ובסוף התבשל לו תיק 4000. כולם, ללא יוצא מן הכלל, טעו במבחן המציאות וגרמו נזק אדיר לצרכנים - אבל מי כמו הנדל יודע שאסור להזכיר את ההיסטוריה העגומה במשרד התקשורת, אחרת התקשורת תתנפל גם עליו.
רגע, רגע, שכחתי את האותיות הקטנות ברפורמה החגיגית שהכריז עליה הנדל השבוע. "תהליך המעבר לאסדרה החדשה יהיה הדרגתי", נכתב בתחתית ההודעה, "במטרה לאפשר לספקיות האינטרנט להיערך לשינוי, ולמנוע מחברות התשתית הגדולות (בזק והוט) לנצל את היתרונות המבניים שלהן ולהעביר צרכנים לשירות אחוד, מה שיפגע באופן משמעותי בספקיות האינטרנט הקטנות ובכלל ויחזק את כוחן המונופוליסטי".
כמה הדרגתי? ראשית, זה שימוע. שנית, תאריך היעד הוא 1.1.2022, כלומר אם חיכינו 20 שנה, או 10 שנים, נחכה עוד שנה ומשהו. למה? ככה. כי שלטון הפקידים קבע. ומי יודע מה יקרה עד 2022? בשלטון הפקידים הישראלי זה יכול להימרח עוד כמה שנים טובות.
סיכום: הודעה חגיגית ופומפוזית של הנדל, התוכן חגיגי קצת פחות. והכותרת שלו צריכה להיות כזאת: שלטון הפקידים שוב הולם בצרכנים ומעכב כרגיל עוד החלטה שתיטיב איתם.
ההודעה של הנדל השבוע היא עוד הוכחה לחידלון השרים מול הפקידים. 19 עמודים של פלפולים על גבי פלפולים החזיק מסמך השימוע. 49 פעמים הוזכרה בו בזק, 21 הוזכרה בו הוט. זאת לא דאגה לציבור, זאת אובססיה, פרנויה ופחד של פקידים מכוחות השוק. אגב, בשוק רווחת ההערכה שהעיכוב ברפורמה משרת דווקא את סלקום יותר מכל. כל הבעיה הייתה נפתרת מאליה אם ההפרדה המבנית של בזק, הפרדה אנכרוניסטית, הייתה מתבטלת כפי שצריך להיות בכל שוק נורמלי. אבל הפחד של הנדל מהפקידים ומהתקשורת לא מאפשר לו ללכת עד הסוף. חבל.