ביום חמישי האחרון, בעת חדשות הערב, החלה בכיכר הבימה הפגנה ספונטנית. משם צעדו המפגינים נגד נתניהו - המון צעירים, לא מעט מבוגרים - מכיכר הבימה ודרומה, ברחובות צדדיים בתל אביב, כמו הרחוב שבו אנו מתגוררים. ממרומי הקומה הרביעית שלנו ראינו את המראות ושמענו את הקולות. זה היה מדהים: במשך חצי שעה עברו שם אלפי מפגינים, צועדים ברווחים; עם מסיכות, עם הקריאות הקצובות, השירים, הזמבורות, החצוצרות, התופים והשלטים; בסדר מופתי, בלי ללכלך ובלי להטריד. מהבתים השכנים ירדו תושבים והצטרפו אל הצועדים.

ההפגנה נגד נתניהו בכיכר הבימה (צילום: אבשלום ששוני)

השר לאי־ביטחון פנים אמיר אוחנה הוא בעיניי מוטציה יהירה ואטומה של יו"ר הקואליציה הנרצע מיקי (כף־כף־כאפה) זוהר. אוחנה אימץ ארשת פנים ומימיקה של שריף דרומי אדיב אך רעיל מסדרות הטלוויזיה. באחרונה כנראה ננזף אולי על ידי בלפור, שאינו מספק את הסחורה, ואולי ירד על מ"מ המפכ"ל, שיתבע יותר אקשן מניצביו, שיורו לשוטריהם להשתלח באכיפה. חד גדיא, חד גדיא. הוסיפו לכך שיסוי פרשים דורסים, אופנועי שיטור, אלימות משטרתית ("כוח סביר") והתאיינות המשטרה מול קיצונֵי ימין שפגעו במפגינים, בעיקר בקשישים ובנשים. אוטוטו, בלארוס זה כאן. לזה, כנראה, נתניהו מייחל בדרך לארדואניזציה של ישראל.

וברוחו של אהרון שמי ז"ל, ב"דבר אחר" ז"ל: איך זה שכולם מדברים על ניגוד העניינים שבין הנשיא טראמפ, מכחיש הקורונה, לנגיף שמתכחש לבכירוּתו של טראמפ ולהתכחשותו אליו – ואף אחד לא מזכיר שרה"מנו הנאשם עדיין מתכחש להתחייבות שנתן לבג”ץ, ולפיה יכפיף עצמו להסדר ניגוד עניינים, שאמור היה להיחתם עד סוף אוגוסט? הוא לא חתם וממשיך, במה שאני רואה כניגוד עניינים מלא, לדאוג לעצמו, להחליט על הידוק סגרים, לכאורה כדי לעצור הפגנות ומחאות נגדו. הוא העניק החרגות יתר, פוליטיות, בריאותיות וכספיות, לחרדים, והתעלם מההפרות ההמוניות של מי שהוגדרו כמקור ל־40% מההדבקות.

הוא נמנע מלמנות מפכ”ל למשטרה – כי הוא־הוא, בעצם, המפכ”ל־בכוח והפרויקטור־בכוח, ואם רק ייתנו לו, יהיה גם פרקליט המדינה בכוח והשופט־של־עצמו־בכוח. בכוח. הכ”ף היחידה שנותרה לו, אחרי שהכבוד התערער וכספו מאוים לעמוד במרכז חקירה נוספת. כך, כמפכ”ל־בכוח, יכול הנאשם להנחות את אוחנה שהמשטרה תכביד יד על המפגינים, דור מקימי ומגיני המדינה והדור הצעיר האכפתי והעיקש, כולל המפוטרים, החל”תניקים, בעלי העסקים שנסגרו, העצמאים והמיואשים. כחולבן חייבת להתעשת מעליבותה ולא לאפשר את הכוח הלא מוגבל לנאשם בפלילים, לפני משפטו.

ומוטב שמשפחת נתניהו תפנים: כמו גרגיר העדשים מתחת לתריסר הכסתות, שמפריע לנסיכה (סליחה על ההשוואה) להירדם, כך גם הפגנת ה־200 מול הדיור המוגן בבלפור ועשרות האלפים שבכיכרות, בצמתים ועל הגשרים במאות נקודות בארץ; חרף הסגר המהודק והדיכוי האוחנאי - יטרטרו כיתוש מטריף באוזני בלפור. וככל שתימשך אלימות המשטרה נגד המפגינים, ויהיו עוד קצינים לחוצים, שוטרים אלימים, סוסים דורסניים, קנסות דרקוניים, מעצרים ודיווחי פייק של המשטרה, כך יגדלו המרי והזעם, יתרחבו ויתלקחו ההפגנות ("כמו בשדה קוצים", חנן קריסטל) ויהיו אפקטיביות יותר ויותר, עד לנבצרותו ו/או משפטו של נתניהו. מלחמת אזרחים לא תהיה כאן. לכן כדאי שהנתניהוס יבקשו תמיכה נפשית למצוקותיהם ממומחה, בי.אֵיי.אם.אֵיי. ואגב, שלושת הטיפולים הראשונים ניתנים חינם.