הסגר שאנחנו חווים מאז ראש השנה לא ישנה דבר. כשם שהסגר הראשון, זה שהוטל זמן קצר לפני פסח, לא חולל שום שינוי. לא בתפוצת המגיפה ולא באמצעים שגיבשנו כדי להיאבק בה.
משום מה, יש הנחה שמוסכמת כמעט על הכל, גם על אלה התומכים בסגר וגם על אלה השוללים אותו, כי בגל הראשון ישראל רשמה הצלחה מרשימה. זוהי מראית עין שאין לה כל בסיס במציאות. כמו הרבה "הצלחות" אחרות של בנימין נתניהו, הגל הראשון טופל כמעט אך ורק בזירה התקשורתית. הופעות ערב־ערב בשעות צפיית שיא בטלוויזיה, בכל הערוצים. בנאומים מתוכננים היטב, עם התפאורה והאיפור הנכונים, ללא מתן אפשרות לשאול את הנואם ולו שאלה אחת. ערב־ערב, לעייפה.
אלא שנתניהו כדרכו הגזים. ראשית עם הטלפונים של מנהיגי העולם שלא חדלו לצלצל כדי לברך אותו על הישגו המרשים ולבקש ממנו עצה. אך דעת הקהל בישראל הלכה שולל אחרי מראית העין הזו. אם היה מבקש אז לערוך סיור מסביב לעולם במטוס פרטי ועם עשרות מזוודות כביסה, כדי ללמד את מנהיגי העולם כיצד להיאבק בקורונה, רבים מבין מעריציו היו תומכים בכך בהתלהבות.
נתניהו כדרכו נפל בשבי ההצגה המזויפת של עצמו ועשה את השגיאה השנייה, כאשר פנה לציבור והציע: לכו תעשו חיים. נתניהו היה זחוח, אך נתוני התחלואה, המשבר הכלכלי, הסכסוכים במערכת הבריאות ובין הגופים הממשלתיים השונים, הוויכוחים בתוך הקוקפיט המשפחתי - כל אלה גרמו לכך שמה שנראה כהישג אדיר התברר ככישלון מהדהד.
בשום שלב, מפרוץ המגיפה ועד רגע זה, לא היה אפילו ניצוץ של הישג בדרך שבה טיפלנו בקורונה, למעט תפקודה של מערכת הבריאות. הרופאים, האחיות, אנשי צוותי בתי החולים וגופי ההצלה למיניהם הפכו לגיבורי האומה, נציגיהם כובדו בהדלקת משואות בהר הרצל ביום העצמאות האחרון והפכו ל"לוחמי הרפואה".
התואר הזה הגיע להם לפני הקורונה, בזמן הקורונה וגם כשתסתיים. מערכת הרפואה בישראל היא מהטובות בעולם. טובה יותר מזו של ארה"ב, איכותית יותר מאשר מרבית המדינות המפותחות. נכון, יש גם כישלונות, אבל איכות הרפואה ראויה להערצה. במיוחד נוכח המחסור במשאבים, הפער בין מספר התקנים הרצוי ובין זה המצוי ורמת השכר המבישה - במיוחד לרופאות ולרופאים הצעירים.
גם בימים רגילים, ניהול מערכת כזו הוא הישג. המלחמה בקורונה לא שינתה הרבה - היא רק הבליטה את מה שכבר היה ידוע למי שרצה ואכפת היו לו לדעת. אך בפועל העומס על מערכת הבריאות, בוודאי בראשית המגיפה, היה שולי בהשוואה לשגרה. גם היום, בשיא התפוצה של המגיפה, העומס על בתי החולים קטן באופן משמעותי מיכולת הקיבולת שלהם.
# # #
מההתחלה, הסיבה לחרדה של המערכת השלטונית הייתה אובדן העשתונות שלה. לא משה בר סימן טוב השקול והמאופק ולא ביבי ההיסטרי ידעו מה לעשות, וגם לא עשו שום דבר ממשי כדי לקטוע את "שרשרת ההדבקות". הטוענים שהסגר הראשון הצליח מתעלמים מהעובדה כי כמעט לא נערכו בדיקות, ושחלק ממומחי משרד הבריאות התנגד לכך במפורש. כשלא היו בדיקות לא היו נדבקים, וכשלא היו נדבקים, הייתה מראית עין של הצלחה.
אני סבור כי בשום שלב מספר הנדבקים לא ירד באופן משמעותי, ושכבר בתקופת הסגר הראשון מספר הנדבקים הלך וגדל. הסגר - במיוחד בשכונות הצפופות, אך לא רק בהן - לא מנע הדבקות אלא עודד אותן והחמיר אותן. נכון, היו עוד זרזים לתפוצת המחלה: הטיסות שהביאו לארץ לא מעט נשאים מבלי שנכפה עליהם בידוד, חתונות המוניות במגזרים מסוימים, ומסיבות הוללות של כאלה שחיפשו פורקן לאחר סגר ממושך. אך כל התרומות הללו לא היו הגורם המרכזי.
קיים יחס ישיר בין מספר הבדיקות למספר הנדבקים. כשהיו 60 אלף בדיקות ביום - הגענו לשיאים של השבועות האחרונים, שהחזירו אותנו לסגר. בתקופת הסגר ייעשו מעט בדיקות - ובאורח פלא - מספר הנדבקים יירד, כולנו ננשום לרווחה, נפתח את הסגר, נגדיל את מספר הבדיקות, מספר הנדבקים יצמח ושוב יוטל סגר; וכך במחזוריות כמעט בלתי נמנעת.
אני יודע שהטיעון המרכזי הוא שאחוז הנדבקים מכלל הנבדקים הלך וצמח - תנודה של בין 6%־7% נדבקים ל־10%־12% - וכשיהיו 100 אלף בדיקות ביום, מספר המאומתים יעלה על 12 אלף ביום; ועדיין לא נלמד מזה דבר לגבי מה ואיך צריך לטפל בעניין. איננו יודעים כמעט כלום על הנגיף הזה ולא על דרכי הטיפול בו, מהטעם הפשוט שלא הקמנו מערכת מקצועית, מדעית, שתאפשר לנו ללמוד את המשתנים המגוונים שמאפיינים את המחלה ואת הנפגעים ממנה. ממשלת ישראל לא עשתה בעניין זה דבר. הכישלון, המחדל וחוסר האונים הם דרמטיים ביותר.
# # #
באחד מרגעי הפאניקה שלו, שלא יישכחו במהרה, אמר נתניהו שזהו המשבר הגדול ביותר של העולם מאז ימי הביניים. אני אומר כי הטיפול בקורונה הוא הכישלון הגדול ביותר של ממשלה ישראלית במילוי חובתה הבסיסית כלפי תושביה מאז קום המדינה.
כעת, עליה לנקוט מיד כמה צעדים חיוניים:
1. חיזוק המערך הרפואי והגדלת מספר התקנים בבתי החולים.
2. הקמת רשת מעבדות ברחבי הארץ, שתלמד את נתוני הבדיקות ובסיוע מוסדות המחקר המרכזיים במדינה תיצור מפה מדויקת של מאפייני המחלה, גורמי סיכון מובהקים, קבוצות הנתונות בסיכון ואוכלוסיות שיש לבודד כדי לצמצם את התחלואה.
3. הקמת מרכזי קליטה לאוכלוסיות הזקוקות לבידוד במחנות נופש, מחנות צה"ל, מלונות מבודדים. יהיה צורך לבודד כ־250 אלף אזרחים בקבוצות סיכון מובהקות.
4. החזרת כל יתר חלקי האוכלוסייה, בתנאי שמירה וזהירות המתחייבים (מסיכות, שמירת מרחק וכו') לאורח חיים רגיל, כולל הפעלת כל מערכות הכלכלה, העסקים, החינוך והתרבות.
כמובן, אין סיכוי שהצעתי תתקבל. את ראש הממשלה כל זה לא ממש מעניין. הוא עסוק בדבר אחד בלבד: הניסיון למנוע את המשך ההפגנות נגדו. הכנופיה של הביביסטים, והוא בראשם, טוענת שההפגנות לא מזיקות לו פוליטית. אולי. אך הן מערערות את נפשותיהם של בני משפחתו המעורערים ומטריפות עליו את דעתו. היעד של נתניהו איננו הקורונה אלא ההפגנות. אך שום דבר לא ימנע אותן. לא הסגר הנוכחי ולא הסגר הבא. עד שנתניהו יסולק. ואחר כך גם הקורונה.