1. הלכה שלי יחימוביץ' ובאה מיקי חיימוביץ' - שתיים שבילו זמן רב בתקשורת וכנראה נשבו בעולם מדומיין, מנותק מעובדות, נתונים ומספרים. הן שותפות לאותו פופוליזם בנוגע לשוק האנרגיה, כמעט אותן ססמאות, אותו נרטיב של "אנחנו הטובים" הנאבקים למען האינטרס הציבורי, וכל השאר הם רעים שעושקים אתכם ומזיקים לכם. ובכל זאת, יש הבדל אחד - יחימוביץ' הייתה צעקנית יותר ומחוברת טוב יותר מחיימוביץ' לחבריה בתקשורת, שהדהדו אותה ללא הפסק.
לפני כשנה וחצי, במרץ 2019, כשהיא עוד לוטשת עיניה לתפקיד השרה להגנת הסביבה, התראיינה חיימוביץ' והוכיחה עד כמה אפשר להפוך את שוק האנרגיה, מהמורכבים בעולם התשתיות, לערימה של ססמאות. המודל של חיימוביץ' היא חברת בית הנבחרים הדמוקרטית בארה"ב אלכסנדרה אוקסיו־קורטז, שמקדמת את התוכנית "גרין ניו דיל" - רעיון שתנועות סביבה החלו לקדם במדינות שונות במטרה להגיע לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות בלבד בתוך עשר שנים. חיימוביץ' אמרה: "אנחנו יכולים לייצר תוכנית כלכלית שמדברת לא שמאל וימין, אלא מדברת סביבה, התפתחות צמיחה שבאה מהירוק".
הדיבורים על צמיחה מהירוק נשמעים טוב, אבל האמירות של חיימוביץ' הן מנותקות מכל היגיון או מציאות. בנושא הגז הטבעי היא הייתה נחרצת מאוד: "אנחנו לא אמורים לחפור את הגז הטבעי הזה בכלל. אנחנו פה מתלהבים מהגז, אני מודיעה לכם חד־משמעית, הגז זה לא הפתרון שלנו, הפתרון שלנו זה אנרגיה מתחדשת; יש את מאגר 'תמר'. אנחנו לא צריכים עוד". חיימוביץ' אף הביאה דוגמאות מהעולם: "ניו זילנד היום החליטה שהיא משאירה את הגז באדמה, עשרות מדינות אחרות הולכות לכיוון הזה; יש רוח ושמש. מרוקו בנתה עכשיו חווה סולארית שתספק חשמל לשתי ערים בגודל של מרקש". הדוגמאות לא היו ממש רלוונטיות לישראל, ניחא. גם מה שרצתה חיימוביץ' - להשאיר את הגז באדמה (הגז של "לווייתן") - לא התממש, וטוב שכך. אבל, הנה, במקום השרה להגנת הסביבה קיבלה חיימוביץ' את ועדת הפנים והגנת הסביבה, וממשיכה משם את הקמפיין של "לא צריך את כל הגז הזה", בעידוד הארגונים הירוקים, שמגדירים את עצמם כחברתיים, אבל מזיקים הרבה יותר לחברה מאשר מועילים לה. המטרה העכשווית של כל הארגונים הללו הפכה להיות חברת שברון, מחברות האנרגיה הגדולות בעולם, שנכנסה לישראל דרך רכישת נובל - והחבורה הזאת ממש לא מאושרת מזה. על היתרונות של כניסת שברון לישראל כתבתי פה בהרחבה לפני כחודשיים.
2. למרבה הצער, המשרד להגנת הסביבה, כך נראה, הפך לסניף של הארגונים הירוקים. המשרד, היום בראשותה של גילה גמליאל, חיבר טיוטה של הצעת מחליטים, על דעת עצמו, שבה היא מציגה תוכניות תיאורטיות שלקוחות מהעולם האוטופי. תחת הכותרת "תוכנית לאומית למניעת ולצמצום של זיהום אוויר בישראל", הצעת המחליטים נראית כמו חלוקת הוראות למשרדי האנרגיה, התחבורה ועוד - כאשר היעד שהציב המשרד לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עומד על 40% ל־2030 (מדובר בעיקר באנרגיית שמש בישראל), והוא בלתי ריאלי, כי משרד האנרגיה בעצמו ורשות החשמל קבעו יעד של 30% בלבד.
הצעת המחליטים, כאמור, מחלקת הוראות הפעלה לשאר המשרדים הממשלתיים בסגנון הבא: "יש להטיל על שר האוצר להעלות את הבלו על מזוט"; "להטיל על שר האנרגיה להכין תוכנית להסבת היחידות הפחמיות באורות רבין ורוטנברג לשימוש בגז טבעי כך שהסבתן תושלם עד יום 31.12.2025"; "להטיל על שר הממונה על מינהל התכנון לבחון הטלת חיוב קירוי סולארי בחניונים. ממצאי הבחינה יוגשו לממשלה בתוך שישה חודשים מיום אישור ההחלטה"; "להטיל על שר החינוך לבחון הטלת חיוב קירוי סולארי במוסדות חינוך לרבות מוסדות לחינוך להשכלה גבוהה" (וגם פה יש דד ליין); "להטיל על שר הדתות להכין תוכנית לבחינת חיוב קירוי סולארי בבתי עלמין" (וגם פה יש תאריך יעד); "להטיל על שר הפנים לתקן את התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה באופן שיפטור תשלום מהיטל השבחה על קירוי סולארי" (כנ"ל); "להטיל על רשות מקרקעי ישראל לתקן החלטת המועצה ולקבוע כי בגין התקנת מתקנים סולאריים יינתן פטור מעסקה"; "להטיל על שר הפנים, לבחון חיוב עמידה בתקן בנייה ירוקה למבני ציבור וחינוך"; "להטיל על שר הבינוי והשיכון, בהתייעצות עם שר האנרגיה, לבחון תיקון תוספת לצו מכר דירות לצורך חיוב ביצוע דירוג אנרגטי למבנים ויידוע רוכשים בעסקאות מכר דירה"; ויש עוד ועוד הוראות הפעלה למשרדי האוצר ולמשרדי התחבורה - ואני תוהה: סליחה, מי שמכם שם במשרד להגנת הסביבה לחלק הוראות למשרדים אחרים בלי שום תיאום ובלי שום אחריות? אחר כך מתפלאים למה עבודת המשרדים הממשלתיים מסתכמת בשורה ארוכה של מסמכים ומחלוקות ועיכוב בהחלטות שמתורגמות לעיכוב בצמיחת המשק הישראלי.
הרי ברור שבעקבות הצעת המחליטים הזאת יקומו הפקידים בשאר המשרדים ויתקוטטו עם הפקידים בשאר המשרדים (ואיתם השרים כנראה), ואז יהיה פסטיבל של גנון שבו הילדים יושבים בארגז החול ומעיפים האחד על השני מכל הבא ליד. האם חשבו לעצמם הפקידים במשרד הגנת הסביבה, וגם השרה גמליאל, לתאם קודם כל את כל הוראות ההפעלה עם המשרדים האחרים, לגבש איתם הצעת מחליטים מגובשת ומוסכמת ואז להביאה לממשלה?
3. אינני כופר בכלל בחשיבות ההגנה על הסביבה ובהפחתת הזיהום הסביבתי, אבל כשאלו באות יחד עם אג'נדות משיחיות של ארגוני שמאל, של בולשביזם ושל אנטי פיתוח המשק, עם קריאות על "שוד" ועל "פשע" ועל הרחקת משקיעים זרים מישראל - יש גבול לכל תעלול. אותם ארגונים שנלחמו נגד מתווה הגז גרמו כבר נזק אדיר בעיכוב פיתוח משק הגז, נזק שמוערך בעשרות מיליארדי שקלים למשק הישראלי, ועכשיו, כאמור, יש להם מטרה חדשה: חברת הענק שברון, שהם רוצים לסלק אותה מישראל.
בדיון שהתקיים ב־8 בספטמבר על כניסת שברון לישראל, נדמה היה שח"כ חיימוביץ' היא אחת מנציגות הירוקים ולא נציגה אחראית של כנסת ישראל שבאה לאזן בין הדברים. היא אפשרה למיה יעקובס מ"צלול" לשאת נאום חוצב להבות, ששילב מילים כמו "אסון", "הפקרה", "השמדה" ו"לא נורמלי" וחילק ציונים למשרד להגנת הסביבה: "זה משרד חלש, אין פרוטוקולים. למרות ניהול כושל של קידוחים ימיים, אין ביטוח הולם למקרי אסון דליפה והמיליארדים של הנזקים יגולגלו לציבור. אנחנו מאמינים שמשרדי הממשלה פועלים לטובת המדינה, אבל למה לא מתייחסים לעבר הסביבתי של שברון? למה לא מתייחסים לעדויות מאקוודור ומניגריה. אם אין מים ואוויר נקיים, אין חיים". את הפאתוס המשיך ד"ר יונתן אייקנבאום, מנהל גרינפיס ישראל: "שברון עוסקת בניהול סיכונים. אני קובע בצער שכניסתם לישראל היא אות קלון לרגולציה וגם לחסינות הדמוקרטיה. הם לא היו באים אם לא היו מזהים שהממשלה תגבה אותם. הצד השברירי הוא יכולת הציבור לקבל את הדין. שברון באה לכבוש את אירופה, להביא גז לאירופה. הם מוציאים כל שנה 30 מיליון דולר ללובינג כדי לזרז את צינור הנפט. זה יותנה בפיתוח שדות גז ונפט נוספים סביב קפריסין כדי להצדיק את הזרמת הגז הזול לאירופה".
חברים, נפלתם על הראש? כניסת שברון תפגע בדמוקרטיה?! עד לאן הפופוליזם יסחוף אותנו? זו אחת הסיבות לכך שחברות ענק חוששת להגיע לישראל וזו גם אחת הסיבות שוודסייד האוסטרלית ברחה מישראל בזמנו. כל הארגונים "החברתיים" מתנפלים על חברות הענק, בין היתר מהסיבות הלא נכונות, מציגות אותן כשודדות וכדומה, וכך מפסידה ישראל השקעות עתק. אפשר בהחלט להתדיין על הטבות המס להשקעות זרות, אפשר בהחלט להתדיין על המחויבות של החברות לאיכות הסביבה (יש רגולציה די קפדנית בנושא), אבל להגיד שכניסת שברון מסכנת את הדמוקרטיה? נהפוך הוא, היא מחזקת את שוק האנרגיה, היא מחזקת את ההשקעות לטווח ארוך, ובסופו של דבר היא תורמת לדמוקרטיה הכלכלית של ישראל.
כל עוד הדוברים בוועדה היו מארגוני הירוקים, גילתה חיימוביץ' אמפתיה וסבלנות אין קץ. כשדיבר נציג משרד האנרגיה היא הפכה תוקפנית, קטעה אותו לא פעם במין יומרנות של "הנה אני כאן למנוע את האסון האנרגטי בישראל ולדאוג שלא יתרחש".
וכמובן, מי שקפץ לתוך הדיון הוא היועץ המשפטי של הוועדה תומר רוזנר, כי הרי המסורת הישראלית היא שכל דבר צריך לעבור דרך היועצים המשפטיים. גם הוא תקף את נציג משרד האנרגיה ואמר לו כך: "הטענה שלך שהדיון עקרוני מעוררת קשיים. הנושאים הסביבתיים מדליקים נורות אדומות שאותן צריך לבדוק בטרם תהליך האישור. אי הבאת השיקול הסביבתי בחשבון עלול לפגום בהחלטה". ומכאן קצרה הדרך לביטויים כמו "קושי משפטי" וכדומה, ואני תוהה: סליחה, מר רוזנר, מי בדיוק שמך לקבוע מה עלול לפגוע בהחלטה על כניסת שברון לישראל? אתה יועץ משפטי או פעיל סביבה חברתי? עוד דוגמה לאימפרליזם של היועצים המשפטיים בכל עניין ודבר בישראל.
טוב שהפסטיבל הזה הסתיים בלי שהציבור היה כמעט מודע לו, כי חיימוביץ' היא לא בדיוק יחימוביץ' וגם הזמנים השתנו. כניסת שברון בדרך לאישור אחרי שמועצת הנפט המליצה לממונה על הנפט במשרד האנרגיה לאשר את מיזוג נובל אנרג'י לחברת בת של שברון. אבל, הטעם הרע עדיין נותר בפה: למה, למה לעזאזל, צריך לעשות את המוות לכל חברת ענק שבאה בשערי ישראל (לבד מחברות הייטק כמובן) כאילו הן באות להשמיד לנו את הדמוקרטיה? הגיע הזמן להבין דבר אחד בסיסי: השקעות בכלל והשקעות זרות בפרט, מניעות את המשק, מייצרות מקומות עבודה ותורמות לצמיחה.
4. ולעניין האנרגיות המתחדשות: בניגוד להצעת המחליטים של המשרד להגנת הסביבה, הוציאה רשות החשמל דוח מפורט ומרשים על השימוש הריאלי באנרגיות מתחדשות לבקשת שר האנרגיה יובל שטייניץ. הרשות סבורה שאפשר להגדיל את יעד האנרגיות המתחדשות לשנת 2030 לרמה של לפחות 30% מתוך סך החשמל המיוצר במשק (במקום 40% כפי שננקב בהצעה של המשרד להגנת הסביבה). בעבודה של רשות החשמל נכתב כי הפיכתן של האנרגיות המתחדשות מחלק שולי במערך הייצור לחלק חשוב ממנו היא צעד מאתגר ותשליך על מגוון היבטים משקיים. האתגר גדול במיוחד לאור העובדה כי העמידה ביעד תתבסס ברובה המוחלט על טכנולוגיה יחידה, פוטו־וולטאית (הכוונה למתקנים סולאריים וייצור חשמל מאנרגיית השמש - א"צ) יש לוודא כי העמידה ביעד נעשית באופן המבטיח את איכות ואמינות האספקה ויציבות ושרידות מערכת החשמל". לפי רשות החשמל, העלות העודפת המוערכת לצרכן החשמל כתוצאה מקביעת יעד של 30% נעה בין 2 מיליארד שקלים ל־10 מיליארד שקלים, שהם כ־2% אחוז מעלויות משק החשמל בטווח שנות הבדיקה. לעומת זאת, משמעות הגדלת היעד היא צמצום זיהום האוויר והפליטות המבטאים תועלת בסך שבין כ־2 מיליארד שקלים לכ־13 מיליארד שקלים. שקלול הסכומים הללו מביא לטווח שבין עלות עודפת של כ־2 מיליארד שקל לחיסכון של כ־2 מיליארד שקל.
5. כמה מספרים כדי להבהיר את תמונת המצב: החשמל מיוצר כיום בישראל משלושה מקורות עיקריים - פחם (הכי מזיק לסביבה); גז טבעי (מזיק הרבה פחות ונמצא בשפע) ואנרגיות מתחדשות (כמעט לא מזיקות, בישראל מדובר בעיקר בשמש); כיום החלוקה היא כזאת: 66% גז טבעי, 24% פחם ו־10% אנרגיות מתחדשות; השאיפה של משרד אנרגיה ל־2030 היא 30% אנרגיות מתחדשות (בעיקר שמש) ו־70% גז טבעי, כלומר, 0% פחם - נפטרים מהפחם ומתבססים על גז טבעי ושמש. הרושם שיוצרים הארגונים הירוקים, גם אם זה לא נאמר בצורה הזאת, שגם גז כבר לא בא בחשבון. הוא לא מעשי, חברים, זה לא מעשי להתבסס בינתיים רק על שמש ואנרגיות מתחדשות, גם אם הטכנולוגיה מתקדמת עם השנים והעלויות פוחתות. וכן, זה ממש לא קשור לדמוקרטיה, להשמדה, להפקרה, לאסונות ולחיים. בואו לא נגזים.