תעשו לי טובה, השנה תחסכו ממני את ברכות החג המיותרות. זה לא עבד בשנה שעברה, ואין סיבה שזה יחזיק הפעם. כבר הוכח מעבר לכל ספק שהברכות לא אפקטיביות, לא עוזרות ובסוף גם לא מתממשות.

איפה, איפה הן, הברכות ההן עם ה"פורייה" וה"בריאה" של שנה שעברה? איזה פרצוף יהיה השנה לאנשים לברך, אחרי שהם הביאו לנו בשנה שעברה את "שתהיה שנה של בריאות ושגשוג". על מה חשבתם, שהשנה הזאת תתאפיין בבריאות יוצאת דופן? שאנשים יחלו פחות, שבתי החולים יתרוקנו מחוליהם? ולמה התכוונתם בדיוק במילה "שגשוג"? מה זה שגשוג, תזכירו לי? דמיינתם שעסקים ברחבי הארץ יעלו ויפרחו, יצליחו וירוויחו? שעצמאים ועסקים קטנים יתרחבו, יתבססו ויראו אופק לעסקיהם? אנחנו 12 חודשים אחרי הברכות והתקוות, ותראו איפה אנחנו עומדים.

אז נכון שכוונת האיחולים חיובית וטובה, אבל אין לי הסבר הגיוני לכך שאנשים הגיוניים ממשיכים לברך זה את זה אחרי שהברכות של לפני שנה הוכיחו את עצמן ככישלון מוחלט. ואני לא מדבר על ברכות חלולות מחברות מסחריות, שאותן אנחנו לא סופרים גם בימים רגילים, ובוודאי לא ברכות שרשרת או ברכות ממוחזרות בוואטסאפ עם התווית המרגשת "הועבר".

יש כאלה שבאמת מתכוונים לזה ותופסים חבר או ידיד ברחוב ומעיזים להגיד לו "רק שתהיה שנה טובה, אחי, שנה של הצלחות, שנה של אהבה ושל פריחה". אילו הצלחות יכולות להיות לאדם שרק מפחד שיפטרו אותו. על "מקסימה" ו"נהדרת" אפשר רק לחלום, ו"פריחה" מעלה את החשש שגילו תסמין חדש לנגיף ולא עדכנו אותי. האמינו לי, "שתהיה שנה רגילה לגמרי" זה לוקסוס שאפשר להסתפק בו.

השנה חייבים לעדכן את הברכות. בואו נחזור להכי פשוט והכי בסיסי. נתחיל מ"שתהיה שנה". קודם כל שתהיה. שהשנה הקרובה תתקיים, שתורכב מ־12 חודשים מלאים. ושבכל חודש יהיו ימים שמכילים בוקר, צהריים וערב.

ברכה אחרת יכולה להיות "שתחיה". זה איחול שהוא הרבה יותר עם רגליים על הקרקע. אני מאחל לך שתעבור את השנה הקרובה. זהו, בלי המשך. בלי יותר מדי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום. בואו לא נעוף יותר מדי על השנה שבאה עלינו - ואני אפילו לא אומר "לטובה". לא רוצה להתגרות בה.

עזבו, כי מי שלא נפגע מהמגיפה הבריאותית, עלול ליפול בכלכלית. מי שלא נקטל בכלכלית, עלול לחטוף אותה בביטחונית. מי שניצל מהביטחונית, לך תדע, אולי תכה בו דווקא התחבורתית. אי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא וכמה זה יהיה חזק. הנמיכו ציפיות, או בקיצור - שתחל שנה, ונראה כבר.

הברכות הישנות אינן קשורות למצבנו החדש. ולכן אני מגיש, כשירות לציבור, צרור ברכות שפויות ובעיקר מעודכנות לשנה הקרובה:
שתצא שלילי בכל בדיקותיך. שתהיה לבידוד ולא לחולה מאומת. שתהיה לעבודה ולעיסוקים ולא לחל"ת או פיטורים. שתהיה למתוק ומלוח ולא לאיבוד טעם וריח. שתהיה לשגרה ברוכה. שתשטוף ידיך ושיחזקו מרפקיך. שמדידות החום שלך תמיד ייצאו תקינות, בעיקר בכניסה לקניונים וחנויות. שתאהב את כל באי הקפסולה שלך, כי אין לנו קפסולה אחרת, גם אם קפסולתי בוערת.

שתהיה שנה שבה נקטע את שרשרת ההדבקה, נרסק את העקומה ושנוריד את מקדם ההדבקה אל מתחת לאחת. שתהיה שנה של בשורות טובות, גם מפרופ' עידית מטות. שתעמדו בתשלומים ולא תקרסו מחיובים. מי ייתן ויימצא בבדיקה הסרולוגית שכבר עברתם את זה, בלי להרגיש, עוד בגל הראשון, ושנזכה לראות את הבן מתחתן עוד בימינו בין הגל השלישי לרביעי.

שנהיה לערים ירוקות ולא נוזמן עוד להתקהלויות. שנרקוד רק עם פלג הגוף העליון גם בהופעה סוערת של עומר אדם. שתצום כי זה כיפור, ולא כי איבדת את התיאבון. שיהיה סגר על מיני־ישראל ולא על כל ישראל. שנהיה לתקוות גמזו, ולא לנבואת ברבש. שתיכנס לבידוד בעיר שיש בה וולט ומשלוחים מג'ירף. שנשבור את שיאי ההחלמה, ולא כיסאות פלסטיק בבריכה. שנגלה בנטפליקס פתאום סדרה מדהימה עם שלוש עונות, ושלא נמצא את עצמנו עם סדרה מעולה בעלת עונה קצרה. שבחקירה האפידמיולוגית תפגוש רק את החוקר הטוב. שנהיה לעוצר לילי, ולא לסגר כללי. שילדינו כבר יידעו להבחין בין סגר נושם לריסון מהודק. שתהיה שנה, לכולנו.