מי אלה האנשים הטיפשים שאינם מבינים שנפתלי בנט רע מבנימין נתניהו? על פי פילוח של קמיל פוקס (13), כמה מנדטים של כחול לבן עברו לימינה. מי אלה האנשים שקונים הצגה של נחוש מהאופוזיציה (נראה את בנט עומד מול ליצמן וגפני), במקום להבין שנתניהו, ברווז צולע שמדדה לכלא, עדיף עשרת מונים על מתחזה לטיפוס נאור בעודו משרת כנער שליח את רבני ההתנחלויות החשוכים ביותר?
בינתיים יש לנו הפריבילגיה ליהנות מנבזות קטנונית במיטבה. לפני המבול התורן, בשבוע שעבר, כיכבה מדינת ישראל בראש מדד התחלואה העולמי. העם המתין בכסיסת ציפורניים לסיום ישיבת הקבינט. מי לשבט אדום מי לחסד ירוק. כתמיד, כמו שמש שזורחת כל כמה שעות, נתניהו הפציע על המסך. הפעם הוא קיצר: "היום קיבלנו בקבינט הכרעות לא פשוטות בלה בלה". "קיבלנו"?! לאן נעלם אני אני אני ועוד פעם אני? ומיד הוא התיישב בכיסא, לבדו (השאר מאחוריו) מול גמזו, שעלה לפרט את החלטות הקבינט ולהסביר שהמצב לא משהו, וחסך מאיתנו את האשמים שהם מישהו.
נתניהו לא תמך בגמזו בקבינט ולא טרח לנזוף בדרעי וליצמן שהתנפלו עליו. הוא גם לא ישב ליד גמזו באותה מסיבת עיתונאים ונמנע מאז מלהופיע לצדו, כדי שלא ידבק חלילה בכתם האפוקליפטי שגמזו שרטט. שלא לדבר על כך שכל ישיבה לצד גמזו הייתה עשויה להביא לתובנה שהמצב כיום נובע מהדג שמסריח. מהראש. חדי עין היו יכולים להבחין שעיניו המפלבלות של נתניהו (אני? מה פתאום?) נעות לשני כיוונים, כמו בכל אירוע בעייתי. האחד לעבר הציבור, והשני לעבר ועדת החקירה העתידית.
כתלמיד חרוץ ונאמן למסורת הפינקלשטיינית (ארתור ז"ל, מומחה לניהול בחירות נבזיות) שמייחסת חשיבות עילאית למסר החזותי המשודר באמצעים תיאטרליים, ישב נתניהו באותה מסיבת עיתונאים מול גמזו ברגליים משולבות כשופט מול נאשם. במקביל שוגרו זוהר, אוחנה ואלקין לתקשורת כדי לתקוף אותו. דרעי הודיע שיצביע נגד תוכניתו, ליצמן, קבלן הקולות הגדול מבין החרדים, תקף את גמזו ודרש לפטרו על התנגדותו לקרחנה באומן. שרים בכירים בליכוד אמרו לירון אברהם (ערוץ 12) ש"גמזו מכין לעצמו אקזיט פוליטי". אלקין, שהיה אמור לשרטט מתווה לאומן, הפיל על גמזו את התיק האנטישמי. "לצערי", אמר לכאן חדשות, "בגלל מכתבו של גמזו לנשיא אוקראינה היינו עדים להתפרצות די קשה של אנטישמיות".
זוהר טען כי המשך קיום ההפגנות בבלפור גורם לעלייה במספר הנדבקים. לזוהר אין כמובן שום אסמכתא מדעית או מקצועית, הוא בסך הכל מנסה למנוע הצגת מדד מפלס הגועל והזעם של מחצית העם ולהאשים את גמזו: "כל עוד ההפגנות המטורפות הללו של אלפי אנשים משולהבים, צורחים ומזיעים יימשכו, התחלואה תעלה פה לממדים שלא חלמנו".
אפילו אידיוט שימושי כמו שר הבריאות יולי אדלשטיין, שזקוק לקולות החרדים במאבקו על הנשיאות, נאלץ להצדיק בפעם המאה את העובדה שהיה זה הוא שבחר בגמזו (להלן הנאשם), תוך שהוא מזכה את האיש שבו תלויה מועמדותו: נתניהו.
כך בדיוק מרחיק נתניהו עצמו מהמפולת הצפויה בכלכלה: יש לו אידיוט שימושי ושעיר לעזאזל מן המוכן: שר האוצר הנוכחי שבו הוא משסה אידיוט שימושי אחר, שר האוצר המיועד ניר ברקת. בתכנון: בריחה מישראל לוושינגטון לטובת מקסם שלום שווא בבית הלבן.
זיג אחד יותר מדי
להתנפלות של נתניהו על המסך בשלל אירועים אחרים יש מטרה מושכלת: הוא אמור להיות נוכח בחיינו כאילו הוא הקבוע היחיד בעולם הכאוטי. זה עובד מקדמת דנא עם כל דיקטטור שהעם מאמין בו משום שהוא פשוט שם וכאן ובכל מקום. ואוי כמה שזה שקוף. כאשר הממשלה ובייחוד העומד בראשה ניצבים כיום על חורבות הטיפול בקורונה ובמשבר הכלכלי, מתנהל בכל עוזו הקמפיין להעלים את נתניהו מהתחלואה (זה גמזו) ומהכלכלה (זה כ"ץ). נתניהו עצמו, בחסות קמפיין ההעלמה, מקפיד לצוץ בכל פריים אקראי כאילו היה אחרון המציצנים מאחורי כתבי השטח, כמו לירן חולצה אפורה על סטרואידים.
השבוע לא הייתה לו ברירה: גמזו רוצה סגר מדורג לקראת סגר מלא. דרעי וליצמן לא מוכנים שהציבור שלהם יהיה בצל סטיגמה ועוד עם ערבים, וגמזו קופל. הקול היה קול נתניהו, הידיים שכופפו אותו היו של ליצמן ודרעי. בקרב בין נתוני התחלואה לפוליטיקאים ניצחו האחרונים, כשבדרך הם רומסים גם את נתניהו. בראשית ספטמבר דווח על נתוני תחלואה שמעידים על עלייה משמעותית ומדאיגה בהיקף הנדבקים (השבוע נחצה רף ה־3,000 ליום) ועל סך הנדבקים בישראל שעמד אז על 122,539 בני אדם, מתוכם 155 חולים במצב בינוני ו־418 שמצבם קשה. מניין המונשמים עמד אז על 118, ומערכת הבריאות שידרה אותות מצוקה.
באותו יום עדכן מרכז השליטה של "ועד הישיבות" כי עשרות תלמידים חלו בישיבה בצפון הארץ. בוועד מסרו כי הם מטפלים ב"נתון בולט של מספר נדבקים גבוה בישיבה". הרב חיים קנייבסקי, בכיר הרבנים בציבור החרדי ומכחיש קורונה קבוע וידוע, הורה לישיבות החרדיות, באותו יום ממש, להפסיק לערוך בדיקות קורונה לתלמידים, משום שהן באות על חשבון לימוד תורה. גמזו נזעק: "ההודעה של הרב מסכנת את הציבור החרדי בהמשך ההידבקות".
כבר בתחילתו של גל הקורונה הראשון הורה קנייבסקי למנהלי מוסדות החינוך החרדיים להמשיך כרגיל בלימודים למרות הצו שאסר זאת. בהמשך התברר כי זוהו שם חולי קורונה, והצוות כולו ומאות תלמידים נכנסו לבידוד. מדובר, כמו במרבית התבטאויות רבנים רבים, לאו דווקא בענייני קורונה, אלא בטפשת בסיעתא דשמיא. השבוע דרש גמזו לסגור את בני ברק. ליצמן וגפני, אנשי קנייבסקי, אמרו: אם אנחנו, אז כולם, ונתניהו דחה את הסגירה, שתתבצע כחלק מסגירה ארצית.
זה היה כנראה זיג אחד יותר מדי, שהוריד את אחוזי הכשירות של נתניהו כראש ממשלה (קמיל פוקס, 13) והעלה את בנט. כדי להציל את נתניהו, שנכנע לקנייבסקי, הוזעק עמית סגל, שחשף כי הרב לא ממש מתפקד ומחליט בענייני הסגר בבני ברק. ומי שמדבר בשמו הם "בני ביתו". סגל כאילו מהדהד את מצב הבית בבלפור: זה לא נתניהו מכפיש, מסית ומשקר, אלה הם בני ביתו.
ועכשיו, כאשר כולם כאן מבינים שהכל כאן פוליטי, אישי ומשפחתי, אז גם הקורונה היא אישית, פוליטית ומשפחתית. יש אנשים שחולים ומתים. יש להם משפחות ויש ביניהם מובטלים. העיקר פירוטכניקה של שלום ותכנון לו"ז לביטול המשפט. להתראות בחורף.