ב־3 בדצמבר 2015 נכנס רוני אלשיך לתפקידו החדש כמפכ"ל משטרת ישראל. בטקס החגיגי שיבחו אותו ממניו - השר לביטחון הפנים גלעד ארדן (“נבחרת בשל הרוח האחרת שאתה מביא") וראש הממשלה בנימין נתניהו (“קנית לך שם של מפקד נחוש ויצירתי, שלא חושש ליזום"). היו להם כל הסיבות לחוש רגועים. אלשיך חובש הכיפה גדל בעולם דתי לאומי, עם טאץ׳ התנחלותי, להורים ממוצא תימני ומרוקאי. במילים אחרות - הכי רחוק מהאליטות הישנות המבקשות, לכאורה, את ראשו של נתניהו. אבל איך זה נגמר, בסוף כולם יודעים. אלשיך ניהל במסגרת תפקידו את החקירות נגד נתניהו, סומן בבלפור כבוגד, והשבוע - אחרי סבב ראיונות שהעניק בתקשורת - ההתקפות האישיות החריפות עליו רק עלו מדרגה. אפשר לפטור את הסיפור, כנהוג בחוגי הימין, כעוד מקרה של מישהו משלנו ש"עלה לו", ברגע שטעם ממנעמי השלטון, וניסה להתחנף לאותן אליטות ישנות.
אבל אז הגיע מנדלבליט. אביחי מנדלבליט, שנכנס ב־1 בפברואר 2016 לתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, ובנאום הפתיחה החגיגי שלו הודה “לקדוש ברוך הוא ולשליחיו בממשלה". אותה ממשלה שהוא כיהן בה עד לאותו רגע ממש כמזכיר שלה, תפקיד שאותו מילא לבקשת... בנימין נתניהו. גם כאן, מנדלבליט נשמע כמו הימור בטוח. חובש כיפה, אביו היה פעיל מוכר בתנועת החרות וגו׳. והנה, גם הפעם, הגולם קם על יוצרו.
היום זה נשמע כמו זיכרון מרוחק, אבל לאורך חודשים ארוכים מנדלבליט נחשב לאיש הרע דווקא בחוגי השמאל, שהפגינו נגדו מדי מוצאי שבת מול ביתו בפתח תקווה. אבל מהרגע שהחליט על הגשת כתבי האישום נגד נתניהו, הוא סומן מיד כאויב העם מהצד הימני, ומכונת ההכפשות החלה לחפש עליו חומרים. האשימו אותו בין היתר בהדלפות לעיתונאים (יאיר נתניהו טען, למשל, ב־16 בפברואר השנה שהוא צריך להישלח לכלא לשלוש שנים בגין עבירה על חוק ההדלפות), ולאחרונה הטון עוד הוקצן. לפני שלושה שבועות נתניהו טען כי “בשתיקתו נוכח ההסתה נגדי, היועץ המשפטי מתיר את דמי". לא פחות.
במילים אחרות, יש כאן שני אנשים שמונו בידי נתניהו, תוך הרעפת שבחים על יכולותיהם, ומהרגע שבו פנו נגדו (במסגרת תפקידם) מתוארים על ידיו באופן שלילי במיוחד. במקרה המקל, נתניהו הפעיל כאן שיקול דעת מחריד במינוי בכירים. איך הוא טעה בהם ככה? במקרה הסביר יותר, הכל נמדד על פי מידת הנאמנות כלפיו.
שהרי טיפול דומה (השמצות, חיפוש אובססיבי אחרי לכלוכים וגו׳) עבר כל גורם בכיר בשרשרת שהובילה להגשת כתבי האישום. אם זה ראש אגף החקירות לשעבר במשטרה, מני יצחקי, שניהל את חקירות נתניהו (עליו נטען שבנה דירת מגורים בלי היתר, לא שילם מסים והורה על מעקבים לא חוקיים בתיק 1000); שי ניצן, שהיה פרקליט המדינה, ונתניהו טען ש"תפר לו תיק" כדי להפילו; ליאת בן ארי, ראש צוות התביעה נגד נתניהו (ביצעה לכאורה עבירת בנייה של פיצול ללא היתר); ויש כבר ניצני טענות כלפי רבקה פרידמן פלדמן, השופטת העומדת בראש ההרכב שישפוט את נתניהו (ח"כ קרעי מהליכוד תובע לפסול אותה, שכן בנה עבד במשרד עורכי דין של אחד מעדי התביעה במשפט).
בחשבון פשוט, כל ששת האנשים הבכירים בשרשרת שהובילה למשפט נתניהו הם - על פי ראש הממשלה וסביבתו - אנשים פסולים או בעייתיים. זה נתון שפשוט לא מתקבל על הדעת, סטטיסטית. גם אם המערכת נגועה בריקבון, כפי שנתניהו טוען, האם ייתכן שכל השישה נגועים? שאלה שרק מתחדדת לנוכח הרקע שלהם. על השיוך ה"נכון" של אלשיך ומנדלבליט כבר דיברנו. אבל גם שי ניצן גדל כדתי ועדיין מקיים אורח חיים דתי. פרידמן פלדמן היא אישה דתייה. במילים אחרות, זאת לא כנופיה שמאלנית תל אביבית זוללת שרצים, החולמת להפיל את ממשלת הימין.
אין לי ספק שיש בסיס ממשי לטענות הרדיפה הפוליטית של נתניהו; ושהפרקליטות היא גוף כוחני הזקוק לשינוי מהותי. אבל גם אלה לא יכולים להסביר את צירוף המקרים המדהים הזה, שבו כל בכיר העוסק בפרשות נתניהו “מתגלה" כדמות בעייתית.
על הסכין
- נותרו עוד 42 יום בדיוק עד לדראפט 2020 ב־NBA. משמע, 42 כתבות לפחות על סיכוייו של דני אבדיה, ההתלהבות העצומה שהוא מעורר והספקולציות לגבי קבוצתו העתידית. אבל גם כשזה ייגמר, יש למה לחכות! האימון הראשון שלו, הסופרלטיבים שיגרוף ובהמשך - המאמן שמקפח אותו, התקשורת האמריקאית העוינת וגו׳. חאלס כבר!
- "להרוס אותך" (סלקום טי־וי) היא סדרת הטלוויזיה הכי מסעירה ועדכנית שראיתי כבר הרבה זמן. יש כאן עלילה מתמשכת (צעירה שחורה מאנגליה, שנאנסת תחת השפעת סם אונס ומחפשת אחרי העבריין), אבל העיקר הוא שרטוט היומיום שלה, ובכלל - של דור שלם של בני 20 ומשהו, באופן קיצוני, מקסים ובעיקר כן.
- העונה השנייה של “דירטי ג׳ון" (נטפליקס) היא ממתק צפייה ממכר. הקונספט של הסדרה הוא עיבוד של סיפורים אמיתיים על יחסים רעילים בין גברים ונשים לסצינות דרמטיות, ובעונה הזו מובא סיפורה של בטי ברודריק, שרצחה את בעלה לשעבר ואשתו אחרי מאבק גירושים מכוער. זה עשוי טוב כל כך, עד שאתה כמעט שמח כשהיא יורה בהם.