1. סטנלי פישר, לשעבר נגיד בנק ישראל ולשעבר סגן נגיד הפד, יתמנה לדירקטור בבנק הפועלים? התגובה הטבעית הראשונה להתרחשות זו היא לומר לפישר, דמות בינלאומית בכירה, "ברוך הבא, לכבוד הוא לנו". אבל, זו הבעיה. הדברים הם ממש לא כפי שהם נראים. בשבוע שעבר התחוללה מיני שערורייה לקריאת כניסתו של פישר לדירקטוריון בנק הפועלים. פישר עצמו הוא כלכלן משובח, אבל בין יתר התכונות שלו יש לו גם פוליטיקה משובחת – אפשר לומר בהחלט שהוא הפוליטיקאי הטוב ביותר מבין הכלכלנים שיש בישראל.
דלת הכניסה לדירקטוריונים של בנקים היא הוועדה לבחירת דירקטורים, שתמיד נלווה אליה התואר המשעשע "ועדה עצמאית ובלתי תלויה". כשבנק ישראל מדגיש שמדובר בוועדה "עצמאית ובלתי תלויה", היו בטוחים שהיא ממש לא עצמאית והיא ממש לא בלתי תלויה. היא נתונה ללחצים, היא נתונה לבחישות, היא נתונה לשיטות השמור לי ואשמור לך, היא ה-כ-ל, חוץ מלהיות עצמאית ובלתי תלויה. ברור לכל בר בי רב שבנק ישראל היה מעוניין מאוד שפישר ייכנס לדירקטוריון בנק הפועלים ואולי ימונה בהמשך ליו"ר הבנק. צריך להזכיר שפישר כבר בן 77 ולמרות הרזומה המרשים שלו, זה נראה כמציאת ג'וב מפנק למי שרוצה לעשות (שוב) עלייה לישראל.
בכל מקרה, היה מישהו בוועדה שלא יישר קו – דוד אבנר, לשעבר מנכ"ל פרטנר ונציג מדירקטוריון בנק הפועלים - אחד מתוך שניים מטעם הבנק, שהשני לא מונה במקומו של ראובן קרופניק שמונה ליו"ר הבנק לאחר פטירתו של עודד ערן. אבנר העניק ציון נמוך לפישר, דבר שהיה אמור לסכל את מינויו. אבל, ראו איזה פלא, אנשים שאמונים על שקיפות כמו השופט בדימוס משה גל, פרופ' לכלכלה מומי דאהן ועו"ד אורית קורן, החליטו ליישר קו עם האליטה הכלכלית ולעקם את החוקים ולבחור בכל זאת בפישר למרות הציונים הנמוכים שנתן לו אבנר. למה? בגלל שלדעתם "זה לא נכון שחבר יחיד" יטרפד את המינוי. ככה זה באליטות: כללי הבחירה לא מתאימים? אנחנו נעקם אותם בשביל אנשי שלומנו.
לזכותו של אבנר ייאמר שהוא לא הבליג על המעשים העקומים של הוועדה הלא בלתי תלויה והלא עצמאית וחשף את השיטות של הוועדות הללו: "הוועדה פעלה בחטא ותוך הפרת כללי הגינות ושוויון אלמנטריים, תיאמו עמדות מאחורי גבי בלי לתת לי הזדמנות להביע את דעתי מאחורי גבי ובלא שניתנה לי הזדמנות להביע את דעתי או להתכונן כראוי למהלך שביצעו. הם הפכו בכך את הדיון לחותמת גומי... בתום תהליך הבחירה של המועמד האחרון, לאחר שהתוצאה לא התאימה לנציגים החיצוניים (שאינם דירקטורים בבנק ואין להם אחריות על תפקוד הדירקטוריון שלו), יו"ר הוועדה, בגיבוי שני נציגים חיצוניים, שינו את כללי ההצבעה בדיעבד, כדי להתאימם למועמד המועדף עליהם, תוך ביטול למעשה של עמדתי ונציג הבנק היחיד שהיה חבר הוועדה, הכל תוך הפרת כללי הגינות ושוויון אלמנטריים ובהסתמך על חשאיות עבודת הוועדה וחוסר השקיפות של פעילותה".
אבנר החליט להתפטר, אבל היציאה הנדירה שלו נגד השיטה, ראויה לכל שבח. ככל שיהיו אנשים שיחשפו את שיטת המנויים הקלוקלת הזו, שבו נקבעת התוצאה מראש, במינויים תפורים ובמכרזים תפורים – כך ייחשף הציבור לאיך האליטה הכלכלית והמשפטית מקדמות את אנשי שלומם. במקרה הזה, שימו לב, עמד בראש הוועדה השופט בדימוס משה גל, מי שהיה מנהל בתי המשפט. אפשר לצפות מגל שישמור על שקיפות בהליך – אבל כנראה שזו ציפייה מוגזמת מאנשים שמטיפים לשקיפות לאחרים אבל לא מקפידים עליה בתוך ביתם.
2. פישר ובנק ישראל לא היו לבד בכל סיפור תפירת המינוי. לצידו של פישר בישראל יש תמיד את דוברו הנאמן, זמיר דחב"ש, שכבר מזמן עבר את כל הקווים האדומים בין מלאכת דוברות למלאכת בחשנות ולוביזם למען פישר, תוך הפרה לכאורה של כמה כללי הגינות בסיסיים. דחב"ש שימש כיועצו-דוברו של פישר בבנק ישראל מכספי ציבור כמובן, כשמקביל באותה עת הוא עושה את אותו תפקיד עבור פרופ' זוהר גושן, אז יו"ר רשות ניירות ערך.
בשני המקרים הוא נבחר ללא מכרז בגלל "יחסי אמון" ובשני המקרים היה פוטנציאל של ניגוד עניינים עם לקוחותיו הפרטיים של דחב"ש. מבקר המדינה מתח ביקורת על בנק ישראל ורשות ניירות ערך בשני העניינים הללו בנוגע לדחב"ש - הן על הפטור ממכרז שניתן לו והן על פוטנציאל ניגוד העניינים שלו. אגב, באותם זמנים הרוויח דבח"ש 40 אלף שקל בחודש משני הגופים הללו מכספי ציבור, למרות שבשניהם יש דוברים פנימיים שמקבלים משכורת מהמדינה. זה עוד "שיטה" לבזבוזים אדירים בסקטור הציבורי. יש דובר פנימי? זה לא מספיק. צריך גם דובר חיצוני – הכל על חשבון כספי ציבור.
3. דחב"ש מצא לו אחרי עידן פישר בבנק ישראל, בית חם בבנק הפועלים עצמו לבחישות ולדוברות בתקופתו של אריק פינטו כמנכ"ל ובחוזה שמן מאוד. אני מכיר את דרכי פעולתו של דבח"ש היטב – בחישות, דריסות, טינופים – הכל כדי להגיע למטרתו, כולל ניסיון להוריד טקסטים ביקורתיים בזמנו על הבנק פרי עטי. לשיא הבחשנות שלו הגיע דחב"ש עם פרישתו של פינטו מתפקיד בנק הפועלים. הוא ניסה לקדם ללא ליאות את מועמדתו של ארז יוסף לתפקיד מנכ"ל הבנק וניהל קמפיין נגטיבי נגד דב קוטלר, המנכ"ל שנבחר לבסוף. מה לדובר בבחישת מנויים ותדרוכים עיתונאיים נגד מועמדים לתפקיד בנק הפועלים? אין ולא צריך להיות, אבל דחב"ש חושב תמיד שיש לו ערימת קלפים אנושית ביד והוא אמור לסדר אותה לפי האינטרסים שלו או של שולחיו. בקיצור, מי בכלל שמו?
שלחתי לדחב"ש סידרת שאלות בנוגע לבחישת וקידום בחירתו של פישר לדירקטוריון בנק הפועלים, בנוגע לבחישתו במינוי מנכ"ל בנק הפועלים והקמפיין הנגטיבי שניהל נגד דב קוטלר וגם על הקשר לכאורה בין קרבתו לעמוס שוקן, מו"ל "הארץ דה מרקר", שפישר מקבל שם סיקור מאוד אוהד. דחב"ש בחר שלא לענות, ויתירה מזו: הוא בחר לחסום אותי. שקיפות הרי זה ממנו והלאה. החבורה הזו דורשת שקיפות מכל האחרים – אבל רק לא אצלה.
4. דחב"ש צמח בקבוצת שוקן וקשריו הצמודים עם בעלי העיתון ועם חלק מעיתונאיו נשמר עד היום. זה עניינו שלו כמובן, אבל מה שמטריד הוא שדרך הפעולה שלהם זהה, דרך בולשביקית: כל מי שהם חפצים ביקרו ובמינויו לתפקיד מסויים – מחובק ומקודם. כל מי שלא – אלוהים ישמור! חוטף באבי ואביו. תזכורת: בזמנו יואב יצחק ואני פרסמנו שבנק הפועלים מחק עד עשרות מיליונים בודדים לקבוצת "הארץ דה מרקר". שוקן לא תבע עד היום את הפרסומים ובתגובתו הראשונית הוא מסר ניסוח פתלתל: "בנק הפועלים לא מחק ל"הארץ שקל". הארץ תבע מבנק הפועלים החזרים בגין יתר בחשבונו. התביעה הועברה לבוררות אשר כתוצאה ממנה הבנק זיכה בשנת 2013 את חשבונות הארץ בכ-12 מיליון שקל". ובכן, הסדר חוב של "הארץ דה מרקר" עם בנק הפועלים היה גם היה. חבל ששוקן ודחב"ש לא נוהגים איתו בשקיפות כפי שהם דורשים מאחרים.