ח"כ האלוף יאיר גולן זכה למנה גדושה של פרסום כאשר עסק ב"זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה". בנאום ליום השואה, כאשר עוד היה סגן הרמטכ"ל, הציע לשקוע ב"הרהורים מעמיקים בדבר אחריותה של מנהיגות, ובדבר איכותה של חברה". השבוע הצטרף גולן לח"כ אחר, עידן רול, שקבע בידענות שלממשלה אין לגיטימציה להורות על סגר, ואשר על כן, "הציבור לא צריך לציית".
מעולם לא שוחחתי עם רול, ולמשמע דבריו לא הייתי בטוח במי מדובר. חור בהשכלה. אשר על כן, מיהרתי לחפש קצת מידע בוויקיפדיה, שם כתוב שמדובר ב"דוגמן, פעיל חברתי, משפטן ופעיל פוליטי ישראלי". אה, והוא גם בן זוגו של זמר מוכר, נעים קול וסבר. כל אלה כנראה מכשירים את רול לקבוע מתי צריך ומתי לא צריך לציית להוראותיה של ממשלה.
שמעתי את שני אלה, רול וגולן, ושקעתי גם אני ב"הרהורים מעמיקים בדבר אחריותה של מנהיגות". נאמר, אחריותה למנוע את ההידרדרות של המדינה לאנרכיה. ישראל היא מדינה שמרבים לדבר בה לאחרונה על החשש מפני דיקטטורה, עריצות, פאשיזם. ממעטים לדבר על החשש מפני אנרכיה. גולן, מומחה התהליכים, ודאי יודע שבמקרים לא מעטים אנרכיה היא המבוא לדיקטטורה. כך שאם ברצונו לבצר את הדמוקרטיה, דווקא המלצה על אי־ציות, שהיא למעשה סירוסו של השלטון, בדרך כלל איננה ההמלצה הנכונה.
זה עניין שיש לעסוק בו ברצינות השבוע. וצריך להקדים ולומר: זה היה, לטעמי, אחד מהשבועות המפחידים והמדכאים ביותר בישראל של העשורים האחרונים. שבוע שבו התברר שהממשלה אכן מתקשה למשול. איבדה עשתונות. שבוע שבו התברר שלציבור לא נותר עוד אמון במנהיגיו. צודק חבר הכנסת רול: הממשלה הביאה זאת על עצמה, בהתנהלות חסרת בושה, כוחנית ומרושלת. טועה חבר הכנסת רול: מוטב ממשלה גרועה, על פני אי־ציות. מוטב ממשלה גרועה מאוד, אפילו דיקטטורה, על פני אנרכיה.
לא משוכנעים? נסו את התרגיל הבא. בסין יש דיקטטורה, בסומליה אנרכיה. היכן הייתם מעדיפים להתגורר? נסו דוגמה קרובה יותר לבית: בלוב יש אנרכיה, באיראן דיקטטורה. מה הייתם מעדיפים במקרה הזה? עיראק של סדאם חוסיין הייתה דיקטטורה. רעה, אכזרית, משולחת רסן. מלחמת המפרץ השנייה, שאמורה הייתה לייסד בה דמוקרטיה, הסתיימה באנרכיה. איש בצוואר רעהו. שפך דם שאין לו סוף.
אפשר למצוא באינטרנט, די בקלות, ראיון קצר ובהיר עם הפילוסוף הבריטי ג'ון גריי, שבו הוא מדבר על משגה הפלישה לעיראק. קשה להודות בזה, הוא אומר, קשה להשלים עם זה, אבל לעתים קרובות, כאשר מסלקים את הרודן, מקבלים אנרכיה, שגרועה יותר אפילו משלטונו של הרודן.
כמובן, לכלל הזה יש כמה יוצאי דופן. גריי מציין שלושה. היטלר, סטאלין, פול פוט. אבל נדמה לי שגם יריביה הביקורתיים ביותר של ממשלת ישראל, מי שכבר מכנים אותה דיקטטורה, וכבר טוענים שאינה לגיטימית, יסכימו שהשלטון של פול פוט היה גרוע יותר. כך שלישראל עדיין מוטב עם ממשלתה הגרועה יותר מאשר עם אי־ציות, שמשמעו אין שלטון.
# # #
אנרכיה היא "פשע נגד המין האנושי", קבע הנשיא האמריקאי טדי רוזוולט, שרק בגלל יריות מאקדחו של אנרכיסט זכה להיכנס לבית הלבן. קודמו בתפקיד, הנשיא וויליאם מקינלי, נרצח במהלכו של גל אנרכיזם גלובלי. עורך מגזין בניו יורק, שקרא לאזרחים להתנקש בראשי מדינה, נשלח לשנת מאסר.
ברוסיה פעלו אנרכיסטים לערעור משטרו של הצאר. בתחילת המאה ה־20, במהלך קצת יותר מעשור נרצחו שישה ראשי מדינות חשובים בשמו של הרעיון האנרכיסטי, שביסודו ההנחה (כהגדרת ההיסטוריונית ברברה טוכמן) ש"לאחר סילוקם של המוסדות המושחתים, יוכל האדם להיות טוב ומטיב כפי שהועידו האל". טוכמן כותבת: "ככל שירדה יוקרתה של המדינה, כן שגשג, באופן יחסי, האנרכיזם". שגשג - ושיחק תפקיד מרכזי בגרירת העולם למעגל הדמים שהחל במלחמת העולם הראשונה.
רבים ממאפייני התקופה ההיא ניכרים גם בימינו, ולא לטובה, ולא רק בישראל. יוקרת המדינה יורדת, והאזרחים נתפסים לרעיונות רדיקליים. הפגנות רחוב המוניות נצפו בשנים האחרונות בהודו, בצ'ילה, בארה"ב, בלבנון, בסודן, בהונג קונג. הסופר ההודי פנקאג' מישרה התבטא לפני שנה במילים המזכירות את אלה של טוכמן: "ההכרה בסמכות המדינה כמכרעת נעלמת במהירות... היא מוחלפת באמונה שהמדינה איבדה את הלגיטימיות שלה בשל אכזריותה ופוגענותה".
מי אשם בזה? השלטון עצמו כמובן נושא באחריות עיקרית. שלטון המנותק מצורכי הציבור ומרגשותיו מביא לאובדן אמון, מהסוג שנצפה השבוע בארץ. גם פערים גדולים בין קבוצות אוכלוסייה שונות, בהכנסה, בתפיסת המציאות, בהשקפה - מקשים על השלטון לזכות באמון.
מדד האושר העולמי, המורכב מהקטגוריה של אמון בשלטון כאחד המרכיבים למדידת אושר, מזהה את הפער הניכר ביחס למוסדות השלטון בין המדינות הנורדיות, כמו נורווגיה ופינלנד, לבין מדינות משגשגות אחרות, נאמר, ארה"ב. הנורדים מאמינים בממשלותיהם, וניצבים בראש דירוג האושר. האמריקאים סבורים שממשלתם מושחתת, ועל כן ממוקמים נמוך יותר במדד. ישראל היא מדינה מעניינת וחריגה. מדורגת גבוה למדי, למרות המצב הלא מעודד של רמת האמון בשלטון. יש עוד מדינות מעניינות כמותה. סינגפור היא מדינה ששלטונה סמכותני ולא עומד בקריטריונים של דמוקרטיה, אך רמת האמון בו גבוהה.
בממוצע, אמון הציבור בשלטון יורד בכל העולם. כל מדינה והתירוץ שלה, כל מנהיגות והסיפור שלה. אבל העובדה שמדובר בתופעה גלובלית מעלה חשד שלא מדובר רק בנתניהו, ולא רק בטראמפ, ולא רק בבשאר אסד. משהו באווירה הכללית, בהבנת חשיבות השלטון, בקבלת הכללים של חלוקת השלל, בשביעות הרצון מרמת החיים, נשחק. לרגעים נשבר. ומשבר האמון נוגע לא רק לממשלות. הוא נוגע לפרלמנטים, למשטרה, לארגוני הדת. הוא מפרק את החברה לאטומים, ומותיר אותה ללא מוסדות שאפשר להישען עליהם. וזו, כאמור, בעיה חמורה. יותר חמורה משלטונה העקום של ממשלת החירום. יותר חמורה מנוכחותו הטרחנית של מיקי זוהר. יותר חמורה אפילו מכהונתו האינסופית של נתניהו.
סטיית תקן
1. תענוג לראות את הליכוד צוללת בסקרים. לא משום שאני נגד הליכוד בעיקרון - אלא משום שטוב לראות שיש בעולם סיבה ותוצאה. ממשלת הליכוד לא מתפקדת, לא עוסקת בעיקר, והאזרחים מגיבים. כך ראוי. סוקרים שבחנו השבוע בשיטות מתקדמות את מצב הגושים הגיעו למסקנה שריצה לבחירות נוספות מסוכנת לנתניהו מאוד. בתחשיב הכולל של מתלבטים ולא בטוחים - לגוש שלו אין רוב.
2. בית המשפט העליון בארה"ב פסק בשבועות האחרונים בכמה עניינים חשובים. כמעט בכולם הוא פסק באופן התואם את עמדת רוב הציבור. כך לדוגמה, האיסור לפטר על רקע נטייה מינית (83% מהציבור מסכים עם השופטים). חריג בולט: העליון לא הכריח את הנשיא טראמפ להעביר את דוחות המס שלו לקונגרס. הציבור חושב שצריך היה לחייב אותו לעשות זאת.
3. ואפרופו פסיקת הנטייה המינית, וגם פרשת הטחינה אצלנו, כמעט בכל העולם נרשמה בשני העשורים האחרונים עלייה דרמטית ביחס החיובי להומוסקסואלים. העלייה ניכרת בעיקר בדור הצעיר, כולל במדינות שיחסן הכללי אליהם שלילי, כמו לבנון, טורקיה ובולגריה. דוגמה טובה בולגריה. בקרב בני ה־50 ומעלה, רק רבע סבורים שהחברה צריכה לקבל את הלגיטימציה של הומוסקסואליות. בקרב בני הפחות מ־30, השיעור עולה לכמעט מחצית (47%).
4. הפולנים, שהלכו השבוע לבחור מחדש את הנשיא, לא אוהדים אדוקים של מוסדות דמוקרטיים. פחות ממחציתם (49%) סבורים שחשוב מאוד שמפלגות אופוזיציה יוכלו לפעול בחופשיות. פחות משני שלישים (63%) סבורים שחשוב מאוד לקיים בחירות הוגנות וקבועות עם לפחות שתי מפלגות.
השבוע השתמשנו בחומרים ונתונים מתוך "המגדל הגאה" של ברברה טוכמן, "ההיסטוריה של המאה העשרים" של מרטין גילברט", בלומברג, World Economic Forum, המכון לדמוקרטיה, World Happiness Report 2020, פיו, גאלופ, המכון למדיניות העם היהודי, ערוץ 13, 103FM.