1 לפקידי האוצר יש נטייה לפתח אובססיות לנושאים מסוימים, והן עוברות מדור לדור של פקידים. אחת מהן היא נושא קרנות ההשתלמות. כמו בריטואל קבוע, שוב ושוב מעלים באוצר את הפטור ממס על קרנות ההשתלמות על המוקד ושוב ושוב נכשלים - אלא שהאובססיה לא דועכת. עקרונית, יש צדק בעמדה נגד הטבת המס, אבל כשהאובססיה פוגשת את הקורונה וזונחת טיפול בהטבות אחרות, הרבה יותר קריטיות ומשמעותיות מבחינת היקפן הכספי - זה השלב שבו האובססיה הופכת למסוכנת ולא אפקטיבית.

קרן השתלמות היא מכשיר חיסכון ותיק, שנועד בזמנו לממן השתלמויות של עובדים, ויתרונו הגדול הוא פטור ממס על הרווחים שנצברו בקרנות, תחת תקרות ומגבלות מסוימות. הקרן נפתחת כל שש שנים, והעובד יכול להשתמש בכספים וברווחים שנצברו לכל מטרה שיבחר ללא תשלום מס. שמן של הקרנות אכן מטעה, ואין לו קשר כבר להשתלמויות. הקרנות מגלמות הטבה משמעותית למדי, והן הפכו לערוץ חיסכון לטווח ארוך פטור ממס. וזה כאמור ממש לא נותן מנוח לפקידי האוצר.

כעיקרון, הפרשות המעסיק בקרן השתלמות הן עד 7.5% משכרו ברוטו של העובד, ואילו הפרשות העובד הן עד 2.5%. העובד פטור ממס הכנסה על הפקדות המעביד, והרווחים פטורים עד לתקרת שכר של כ־15,700 שקל ברוטו לחודש, וכל מה שמעבר לכך ממוסה. הדעה הרווחת היא שמי שנהנים מקרן השתלמות הם מה שנקרא "העובדים החזקים", אבל בפועל מדובר במעמד ביניים קלאסי, במיוחד אם מביאים בחשבון את תקרת השכר. בסך הכל מנהלות קרנות ההשתלמות סכום עתק של כ־240 מיליארד שקל.

2 באה הקורונה, והנה פקידי האוצר התבייתו על קרנות ההשתלמות. הם מעודדים, ממש דוחפים את הציבור, לפדות את קרנות ההשתלמות שלהם בטרם חלפו שש שנים, כדי לממן את תקופת המשבר. בתוכנית הכלכלית האחרונה הוכנס סעיף מיוחד תחת הכותרת "סיוע תזרימי": "ביטול קנס על משיכת כספים מקרן השתלמות: משיכה בפטור ממס לקרנות השתלמות לא נזילות (שש שנים לפחות), עד ל־10,500 שקל בחודש, כהוראת שעה למשך שישה חודשים". המשמעות היא שאם יש שני עובדים במשק בית בעלי קרן השתלמות, הם יכולים למשוך יותר מ־20 אלף שקל בחודש.

הקריאה דה פקטו של האוצר למשוך כספים מהקרנות מנוגדת לכל היגיון ומנותקת לחלוטין מהמציאות. ראשית, מה המסר בדיוק? שבירת חסכונות לטווח ארוך, שמצטרפת לחיסכון הפנסיוני המצומק? זה מה שרוצה האוצר? לדחוף עובדים לשחרר כספים מהחיסכון העתידי שלהם? שנית, כל העניין של סיוע תזרימי הוא שטויות. העובדים בעלי קרנות השתלמות הם ממעמד הביניים, כך שהסיכוי שדווקא הם ייאלצו לפדות קרנות השתלמות בשביל סיוע תזרימי בתקופת הקורונה קלוש יחסית; מי שצריך סיוע תזרימי הם העובדים החלשים יותר, בעלי השכר הנמוך, שממילא רובם בלי קרנות השתלמות. אז מה זו הכותרת המפוצצת על סיוע תזרימי למי שכנראה לא זקוק לו? מה, סיוע תזרימי של 10,000 בחודש הוא לשכבות החלשות?

שלישית, הכותרת של ביטול "קנס", כאילו האוצר נותן הטבה למי שמושך את קרן ההשתלמות שלו טרם פקיעת המועד. המונח "קנס" מטעה מאוד, כי בלאו הכי חלק גדול מהכספים נזיל - יש הרי נטייה להמשיך לחסוך באמצעות קרנות ההשתלמות מעבר לשש השנים. בנוסף, קיימים מנגנוני משיכה מקרן השתלמות לעובדים שאינם משתכרים, כך שממילא לא צריך לוותר על קנס, כפי שטוען האוצר. וגם כך בהגדרה לא מדובר בקנס, אלא בתשלום מס הכנסה כתוצאה ממשיכה מוקדמת.

שר האוצר ישראל כ''ץ (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
שר האוצר ישראל כ''ץ (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)


רביעית, מדוע ההתייחסות הספציפית לקרנות השתלמות בלבד? למה לא להגיד לשכבות החלשות, אלו שרק יכולים לחלום על קרנות השתלמות - "תשמעו, אם אתם במצוקה תזרימית, יש לכם אפשרות למשוך מקרן הפנסיה הרגילה שלכם, עד למעלה מ־10,000 שקל למשק בית. אז קדימה, אם הקורונה הכתה בכם, תתחילו לאכול את החסכונות שלכם!".

בואו נעזוב כרגע את כל הפרטים וההגדרות ונתרכז במהות: האוצר מציע לציבור לבצע צעד שאיננו כלכלי. למשוך כספים מקרן השתלמות עם הטבת מס כדי לעבור את תקופת המשבר. אז עצתי היא: אלא אם כן אתם ממש חייבים, אל תקשיבו לשטויות של האוצר. השאירו את הכסף בקרן ונסו להסתדר בדרכים אחרות - זה ממש לא הגיוני כלכלית.

3 ברור לי שהאוצר, שחלומותיו בנושא קרנות ההשתלמות לא התגשמו, מעוניין להחליש אותן באמצעות עידוד משיכה, וגם אם נניח שהטבת המס לא נראית לו ושהוא אף צודק, זה ממש לא העיתוי הנכון. הבעיה היא שבמאבק האובססיבי שלו הוא מעדיף לוותר לבעלי הטבות אחרות, הרבה יותר משמעותיות.

משורת פרסומים על המו"מ בין פקידי האוצר להסתדרות עולה כי נשיאת הנטל של הסקטור הציבורי, שעליה דיבר שר האוצר ישראל כ"ץ, תסתכם בהקפאת שכר בלבד. סליחה? לאן נעלמו (בינתיים?) התוכניות לקיצוצים דיפרנציאליים בשכר המנופח בסקטור הציבורי? לאן נעלמו (בינתיים?) התוכניות לקיצוצים דיפרנציאליים בפנסיות התקציביות המנופחות בסקטור הציבורי, שההתחייבות הכוללת שלהן מגיעה לכטריליון שקל?

קיצוץ של 10% כולל בהיקף התשלומים של הפנסיה התקציבית, משימה אפשרית לחלוטין, עשוי לחסוך 2־3 מיליארד שקל ברמה השנתית. קיצוץ של 10% כולל בהיקף תשלומי השכר בסקטור הציבורי יכול לחסוך כ־10 מיליארד שקל בקלות ברמה השנתית. היקף התשלומים על שכר ישיר בתקציב המדינה נע סביב כ־100 מיליארד שקל, וכשמוסיפים לזה את מושפעי השכר באופן עקיף, מגיעים לכ־200 מיליארד שקל. אלו הסכומים הפוטנציאליים העצומים שאפשר לקצץ בסקטור הציבורי, אבל פקידי האוצר מעדיפים לעסוק באובססיה של קרנות ההשתלמות.

תזכורת לכמה נתונים מהדוח השנתי של הממונה על השכר באוצר: השכר הממוצע במשרדי הממשלה בשנת 2018 עמד על 16,623 שקל, במערכת הבריאות הממשלתית 18,534 שקל, בגופי הביטחון 17,627 שקל, ובמערכת החינוך הממשלתית הגיע השכר הממוצע ל־12,846 שקל. השכר החציוני במשרדי הממשלה עמד על 14,640 שקל - עלייה נומינלית של 2.4% לעומת 2017. נכון, מדובר בממוצעים בלבד, אבל במערכת הציבורית יש אלפים שמרוויחים שכר של עשרות אלפי שקלים, וכמובן גם כאלה ששכרם מתקרב ואף עובר את רף ה־100 אלף שקל ברוטו. על נתונים ממוצעים כאלה בסקטור הפרטי רק יכולים לחלום.

אני מקווה מאוד ששלטון הפקידים במשרד האוצר לא דואג לשלטון הפקידים שלו עצמו ושל המשרדים הממשלתיים האחרים. הפקידים הבכירים הוותיקים נהנים מחבילות פנסיות תקציביות בהיקף של 10־30 מיליון שקל, משכר מפנק של עשרות אלפי שקלים בחודש, ומקרנות השתלמות שהם לבטח לא יצטרכו למשוך כדי לשרוד את משבר הקורונה.

פעם אחר פעם מוכיחים פקידי האוצר, מוכשרים ככל שיהיו, שאין להם יכולת להבין לא את השכבות החלשות ולא את הסקטור העסקי, כי הם מעולם לא ניהלו ולו חנות מכולת בקריירה שלהם. פעם אחר פעם הם מתחמקים או מסרבים לגעת בחגורות השומן של הסקטור הציבורי. לא של העובדים החלשים בו, אפילו לא של אלו שמרוויחים 10,000 שקל או 15,000 שקל - אלא בחתולים השמנים. קרי, החברים שלהם.

[email protected]