שפת הרחוב: מוראות הקורונה הבריאותית והכלכלית והמיאוס מנתניהו אני־לא־שם־עליכם־קצוץ עשויים להוציא לרחובות ציבור שיביע את מחאתו באופן נרחב יותר. זה יחל לאחר שחלקים גדולים יותר של הציבור יבינו שערכת הקורונה הכלכלית של נתניהו היא לא יותר מ”תשלומי שוחד” זמניים שנועדו לתקן את הצלילה בסקרי התמיכה בו ובמפלגתו. הטרגדיה היא שאין דרך לגשר בין תביעת האוצר ליציבות כלכלית, תביעות הציבור ויכולתו של המשק לחזור ולתפקד. בוודאי לא בחורף הקרוב והמועד לפורענות. ובייחוד על רקע ניהול רשלני של ראש ממשלה בפאניקה שהולך ומאבד את אחיזתו בשלטון.

אז יהיו סיבובים נוספים והם יתודלקו בחומר שאליו מתנקזת רוב המחאה: הזעם והתיעוב כלפי ראש הממשלה אישית. אלו יהיו הפגנות לגמרי אישיות. אפילו לא פוליטיות. נטו “ביבי הביתה” או “לכלא” כפי שצעק זמר זועם בהפגנה בתל אביב והבהיל בעיקר את מגישות ערוץ 13 (רק בימים האחרונים פיטרו שם כמה עיתונאים, יש הטוענים כי לא יישרו קו). מי שגויס נגד אפקט ההפגנות היה עמית סגל שכתב “הפגנות לפעמים מזיזות ולרוב לא... התקהלות של אלפים תעשה דבר אחד, עלייה דרמטית בתחלואה”. ואם יש מי שלא הבין, אז נלווה להסבר האפידמיולוגי גם איום: “זו הפקרות שתפגע בכולם. בראש ובראשונה בשיקום הכלכלי”, כותב סגל, שבדומה לצחי הנגבי אינו מבין שרעב ואי־ודאות כלכלית חזקים מחשש מקורונה.

אסף אמדורסקי במחאת העצמאים (צילום: צילום מסך חדשות 13)
אסף אמדורסקי במחאת העצמאים (צילום: צילום מסך חדשות 13)

אני מניח שאחרי שתתפוגג השפעת המנה הראשונה של הסיוע לעצמאים, יתחילו לדבר על הפגנת המיליון. זה כמובן לא יקרה ולא רק בגלל הקורונה. כדי לארגן מיליון צריך מיליונים (דולרים. זעם, פחד ותיעוב לא מספיקים) ועבודת מטה שתריץ קמפיין ותכין את השטח. את הפגנת המיליון בשלב הזה מחליפות הפגנות הצמתים והגשרים ומחאות היחידים. מחאת מרפסות וסטיקרים היא בעייתית בגלל אלימות של חלק מהביביסטים. יש כיום פוטנציאל להמשך המאבק ובעיקר לחיבור עם מעגלי מוחים נוספים, ובמספרים שיכריחו את התקשורת לדווח על בסיס קבוע כחלק מגיבוש המחאה. בתנאי כמובן שהרעבים לא ישעממו את עורכי התוכניות.

הפגנת התמיד בבלפור היא יעילה למדי, לכן גם פורקה באלימות לטענת המפגינים, אבל אין ספק שהיא תימשך. ביום שישי ניצבו מפגינים מול היציאה וייצגו בקולות ובתמונות את רמת התיעוב האישי כלפי תופעת נתניהו. רק לאחר כמה ניסיונות משעשעים להימנע מלעבור בין המפגינים, חמקה שיירת נתניהו בדרכה לקיסריה. גם שם המתינה לו קבלת פנים. אני לא יודע מה קרה אחרי ששיירת נתניהו התרוצצה ביום שישי בין שערי בלפור, אבל ביום ראשון פוזר מאהל המחאה. באלימות, כאמור, לטענת המפגינים. מה שמזכיר את המצור על האליזה בימי הפגנות הסטודנטים בשנת 1968, ובריחתו של נשיא צרפת שארל דה גול מפריז לבסיס הצבא הצרפתי בגרמניה. כמו שנאמר, מתי אצלנו.