שלושה אירועים שקשורים במוסד – פוליטי, ביטחוני וארגוני – תפסו בימים האחרונים משבצת בקשב התקשורתי. הפוליטי היה הארכת מינויו של יוסי כהן כראש המוסד בחצי שנה עד יוני 2021. הסיבה: הצורך לתחזק ולנפח את האיום האיראני מול הכישלון המחפיר והמאמיר של נתניהו בטיפול במשברי הקורונה והכלכלה (ומגמת הצניחה במדד הפופולריות). תחילה נוסה הסיפוח שדעך כלעומת שעלה ובמקומו החלה לבעבע מחאת הרעבים שמאיימת לשטוף את בלפור. אין כמו האיום האיראני, כשהוא מלווה במופעים אור־קוליים של אש ועשן, כדי להוכיח לעם ישראל שיש מי ששומר עליו מפני פטרייה אטומית.
חצי השנה הנוספת הוענקה לכהן בהנחה שאיראן חייבת לככב לטובת הסחת הדעת במהלך החורף שעשוי להיות קטלני. עמוס ידלין רואיין בתוכניתם של אריה אלדד ובן כספית ברדיו 103 אחרי סדרת ההפצצות האחרונה ואמר כי הצנטריפוגות שנפגעו בנתנז עלולות לאפשר לאיראנים הגעה לפצצה תוך חודש. מדובר בהתלהמות של אלארמיסטים ובנהמת קרביים של איש חיל האוויר. אני מציע להקשיב לשמואל מאיר, האיש הרציני היחיד שבא מתוך המערכת (אמ"ן) וטוען (בציוץ בטוויטר): "הצנטריפוגות האלה (יש רק כמה עשרות) הן בתהליכי מו"פ ויכולות להשפיע רק בעוד כמה שנים... כדי להגיע לחומר בקיע בהעשרה של 90% איראן צריכה לסלק את סבא"א וזה לא קורה". ובכלל, על פי המודיעין האמריקאי, אין לאיראן כיום תוכנית לפיתוח נשק גרעיני.
בשולי הפרסום על הארכת כהונת כהן הוצפו שני המועמדים להחליפו. הראשון והבכיר הוא א', שריונר, אדם רציני שסימן ההיכר שלו הוא ענייניות עד הסוף. יחסיו עם כהן טובים והוא הולך במקביל אליו עשרות שנים. השני הוא ד', מטכ"ליסט לשעבר והמשנה הנוכחי. טיפוס קשוח, לא רואה מתנגדים ממטר, ובמידה מסוימת מזכיר את כהן עצמו (כולל עדיפות מבצעית ב"קיסריה"). הוא חלק מהחצר מאז היה עובד של כהן כשהיה ראש שלוחה באחת ממדינות אירופה. רוב אנשי השלוחה מכהנים כיום במשרות הבכירות ביותר במוסד. מזכיר השלוחה דאז, סיים באחרונה ראשות אגף ועובר להיות ראש אגף טכנולוגיה. מבלי להסתכן בספקולציה פרועה ניתן להניח שמועמדותו של א' הוותיק, שנמצא כיום בעמדת המתנה, נועדה לצורך הצגה וכי המועמד המוביל הוא ד' הצעיר יותר, הרעב יותר והכשיר יותר לצורכי תעתועים ביטחוניים בשירות נתניהו.
בינתיים מתחזק כהן את האיום האיראני. אני לא יודע לומר בדיוק מה תועלתן של הפעולות המיוחסות לישראל אבל די ברור שהן משחקות לידי הקיצונים של המנהיג העליון ח'מנאי ונגד המתונים של הנשיא רוחאני. בינתיים מבסס כהן תשתית תקשורתית למבצע הפוליטי שלו, או בלשונו של ליברמן "כולם יודעים מי הבכיר המודיעיני שסיפר ל'ניו יורק טיימס' שישראל אחראית לפיצוץ באיראן" (גלי צה"ל) וכי "אותו בכיר החל את הפריימריז שלו בתוך הליכוד". האמת, ליברמן הגזים. ההארכה נותנת לכהן שנה מהיום, בדרך יש צינון, מה שלא מרתיע אותו מלדשן את הקרקע כבר עכשיו. "אני עוד לא שם", הוא אמר לפני כמה חודשים אחרי פרסום שאיפותיו הפוליטיות, "למרות שלרגע זה נתן לי תצפית אחרת כי היו לפרסום הזה אלפי תגובות חיוביות". בין התגובות החיוביות לכשירותו של כהן כראש ממשלה בעתיד הייתה גם תוכניתם של אלדד וכספית.
מול "אלפי התגובות החיוביות" אני מתכבד לצרף דעת יחיד שלי שאומרת שאולי האיש הרצל וצ'רצ'יל גם יחד. הבעיה היא שכהן מעולם לא עשה מעשה שיצדיק מתן קרדיט לניהול פנים פוליטי, ודאי לא ניהול מדיני ברמה הביטחונית שמצריך שיקול דעת בין טפל לעיקר. מעולם לא הציג כהן שביב איתות שהוא כשיר למנהיגות לאומית בימים של קיטוב פנימי והכרעות חברתיות על רקע קרבות זהויות. היתרון היחיד שעומד לזכותו של כהן הוא שנתניהו כשיר פחות ממנו וכהן הוא לבטח מסוכן פחות מנתניהו. כמו כמה מיליוני אזרחים אחרים.