בועות שצפות מעלה מאותתות שמשהו מרתק מבעבע בתחתית המדמנה הליכודית. לא סתם מלחמת הכל בכל על שלל המנצחים. הפעם זו זליגה של המהפכה המזרחית לתוך הליכוד וריקוד השד העדתי כחלק ממאבקי השליטה.

מבחינה היסטורית זהו הג'וקר של המפלגה כולה שמטרתו לנגח את השמאל־מרכז הלבן. מאז ומתמיד הייתה הליכוד מפלגה מזרחית שמונהגת על ידי אשכנזים. המחאה המזרחית הפנימית בליכוד של היום היא חלק ממאבקי הכוחות בצמרת וחלק ממאבקי הזהויות שמתחוללים בחזית הלאומית. 

הקטטה הנוכחית החלה כאשר ח"כ מיקי זוהר ביקש לדחוף חוק שיאסור על חברות כרטיסי האשראי להיכנס לתחום הביטוח. בסך הכל זה עניין של מי יגזור את הקופון, חברות כרטיסי האשראי או חברות הביטוח. שר האוצר ישראל כ"ץ התנגד.

"אחרי כל הכותרות וההודעות שראש הממשלה תומך, זה אפילו לא עלה להצבעה", ועל ריטונו של זוהר אמר כ"ץ: "נבחרתי במקום השני הצמוד לראשון, וחלק מהמבקרים אותי ראו את המקום ה־30 מלמטה". ככה? "אוי לה להתנשאות האשכנזית", הגיב זוהר, "אין לי ספק שדרכו של כ"ץ תוביל אותו לכישלון פוליטי ומקצועי, ימים יגידו".

מירי רגב לקחה על עצמה את תפקיד הבוגרת והמטייחת: "ישראל היה צריך להימנע מהאמירה על מיקי, ומיקי היה צריך להימנע מהאמירה על ישראל... הם יגיעו להבנה". ח"כ זוהר, שירה מוקדם מדי, התנצל: "אני מוצא לנכון לשים לזה סוף לטובת סיעת הליכוד".

מירי רגב. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
מירי רגב. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

רגב עצמה מנהלת נגד כ"ץ מלחמת לטיפונדיות כדי להחליש את כוחו, לאחר שכ"ץ החליט להעביר אליו סמכויות מסוימות ממשרד התחבורה: "ממתי משרד האוצר קובע למשרד התחבורה מה יהיה בתחומו? פקידי האוצר יכולים להשתעשע להם. משרד התחבורה באחריותי ושום דבר מהסמכות של משרד התחבורה לא יעבור למשרד האוצר".

למתקפה על כ"ץ הצטרף גם ח"כ שלמה קרעי, שנתלה בעזרה לתאגיד פוקס: "מתווה המענקים לעידוד החזרת עובדים לתעסוקה היה שגוי, לא הוכיח את עצמו והיה טעות קשה". 

לדעתי, הסיבה התת־קרקעית למהומה נגד כ"ץ היא שיבוץ נבחרי הליכוד לכנסת ב־20 המקומות הראשונים ומיעוט המזרחים בהם. זוהר, רגב וקרעי הם ראש החץ המזרחי שהלך בשבוע שעבר על הראש של כ"ץ. הם לוקחים את השד העדתי ומכניסים אותו לתוך השיח הפנים־מפלגתי. כץ עצמו הוא עצמו האחרון מדור הנפלים שנותר לאחר שדן מרידור, בני בגין ומיקי איתן טואטאו החוצה על ידי נתניהו.

הם שירתו אותו עד שהתברר להם, מאוחר מדי, שהם חיים ביקום שאפילו לא מקביל. מחליפיהם – ארדן, אקוניס, הנגבי, שטייניץ ושות' – שירתו את נתניהו עד שנשחקו. הם עדיין מככבים ברשימת ה־20 אבל תסמכו על זוהר, רגב וקרעי, שגם יומם יגיע.