הייצוג של נשים בתוכניות ריאליטי נע בין מחריד למעציב. עם שוך "חתונה ממבט ראשון", שם ראינו את מגוון התכונות השליליות שאפשר לשייך לנשים - תלותיות, קוטריות ולעתים סתם כאלה שמביאות את הסעיף ללא סיבה נראית לעין - הנה הגיעה העונה החדשה של "הישרדות", שמשווה ואף מעלה.
כאדם שכבר היה על האי (בעונה שעברה) ולא מאוד הפריע למהלך העניינים, לא כל שכן הודח שלישי אחרי שבוע, ונח חודש באחד המקומות הקסומים בעולם על חשבון ההפקה; בכל זאת הייתי גאה להיות קורבן של המניפולציות של נעמה קסרי. מאז ומתמיד הדבר שהכי הרשים אותי במין האנושי הוא נשים חזקות, אינטליגנטיות, מנהיגות, רגישות, משעשעות ואמיתיות. גם מידה מסוימת של רשעות לא הזיקה אף פעם. להפך. מטריד שמחזה כזה די נדיר על המסך הישראלי.
בסדרה המותחת והאפקטיבית החדשה "אל תוך הלילה" מתגלה מהר מאוד הדמות שמסוגלת לקחת את העניינים לידיים בשעה שכל הגברים מתפרקים. היא מנחיתה מטוסים, מאתרת בונקרים ומחלקת הוראות.
הסדרה המעולה "אוזרק" מתחילה בעצם לקראת סוף העונה הראשונה, אחרי שוונדי - הדמות הנשית המרשימה ביותר בטלוויזיה - נשלחת על ידי בעלה עם שני ילדיהם למשימת בריחה עם דרכונים מזויפים. וונדי מפתיעה בפניית פרסה מרשימה, ובעצם חוזרת אל הבעל המאוים על ידי המאפיה כדי להפוך את הקערה על פיה. היא לא תהיה יותר קורבן. היא תשתלט, היא תקנה עסקים ותהיה אכזרית ונחושה יותר מכולם.
שלא לדבר על דיאן לוקהרט מהסדרה "הטובות לקרב", ספין אוף של "האישה הטובה", שהשקט הפנימי שלה בשילוב חריפות מחשבתית, אצילות מעוררת הערכה וסקסיות חושנית - למרות גילה המתקדם - הופכים אותה לדמות הנשית הכי חזקה שאפשר לראות על המסך. אף על פי שכבר נתתי את התואר הזה לוונדי לפני חמש שורות. אבל כשהריאליטי הישראלי פוגש אישה, הוא רוצה להקטין ולהגחיך אותה. מובן שיש גם יוצאות מן הכלל. למשל, תקווה מ"האח הגדול".
בעונה החדשה והמצוינת, בינתיים, של "הישרדות", מיד עם הנחיתה התחלקו השורדים לאהובים ולכאלה שפחות. מניפולציה רגשית מעניינת, לך תחיה עם ההרגשה שלא אוהבים אותך. אבל אני ראיתי חלוקה מגדרית. נשים מול גברים. לפני שאפצח בהוכחת התזה, אני יכול להגיד שאין לי מושג מי יזכה, אבל אני משוכנע שהוא יהיה גבר. באופן כללי, הגברים מוצגים כשהם יותר מנשים - יותר מתוחכמים, יותר חזקים, יותר מנהיגים.
גם במשימה פשוטה יחסית של ישיבה מול המצלמה ואמירת משהו משעשע (טסטות) יש הבדלים מהותיים בין המינים. אצל הנשים זה מגיע בדרך כלל מהיעדר תאים במוח, מחוסר מודעות עצמית או משניהם יחד. לעומת זאת, הגבר המשעשע הוא אינטליגנטי או מניפולטור, או גם וגם.
הנה מבחר היכולות הנשיות כפי שבאו לידי ביטוי בתחילת העונה: אלינה חשבה שהמשימה היא להביא את השלטים ולא את החפצים. ניקול רזניקוב הודתה שהעובדה שהיא מעפולה זה הפורטה שלה. ליטל סמדג'ה מגיעה מריאליטי קודם "היפה והחנון", כש"היפה" היה תואר פוליטיקלי קורקט לתכונה בולטת אחרת של הנשים שם. דנה רון מיהרה להצהיר שהיא הגיעה עם תחתוני תחרה שקופים. למה תחרה? למה שקופים? ולמה סיפרת לנו את זה?
וכשלרגע היה נדמה שהיא בכל זאת עשויה לתפוס את משבצת הנעמה קסרי, התברר שהיא סובלת ממחלת רקע שנקראת "אני חיה בסרט הוליוודי שבו אני ז'קלין אונסיס ונקלעתי לאזור סלאמס. מה עושים?". בעוד היא פורצת בבכי ודומעת ללא הרף, דווקא שני גברים, דוד דביר ואסי בוזגלו, הם הראשונים שבאים לנחם ולחזק. אסי מחבק, מנשק ומרגש. ודוד, שהגיע על תקן גרגמל, מתגלה כאמפתי ומעודד.
וכשסמיון הציג חשיבה מחוץ לקופסה, מנהיגות ויוזמה, נאוה בוקר התקרבנה והצהירה שלא אוהבים אותה כי היא ח"כית לשעבר מהליכוד. כשקוז'יקרו (שנראה כגלגולו של גוליית המקראי) סוחב שקי חול כבדים כאילו היו מטושים, עדי ביטי הנמיכה ציפיות מעצמה והודתה שהיא באה רק כדי לסמן וי.
הגברים נוטלים את רוב התכונות החיוביות, גם אלה שעל הספסל בינתיים. ישראל אוגלבו לא ייתן לאיש לערבב אותו, השחקן זהר שטראוס נראה חכם ואיכותי, ועידן חביב ממיס את הבנות וחביב הבנים. זאת לעומת ספסל הבנות שמאויש באילנה אביטל מעוררת התימהון וירדן ג'רבי. והאמת, ג'רבי היא היחידה שיכולה להיות האחת. אם היא רק תיפטר מתדמית הרמבו, אולי תתגלה הדמות הנשית האחת שתחזיר למין הנשי את הכבוד שאבד לו בחדרי העריכה של הטלוויזיה.