נתחיל איתך, פרופ' גמזו. אתה ממליץ לא לנסוע לחו"ל, אם אנחנו מבינים נכון. כלומר, עדיף להישאר בבית? אבל אולי לפני שתענה, נפנה לחברות התעופה כדי להבין מה גודל הבעיה שם. עזוב בעיה, משבר תעופתי חריף וענק, קטסטרופה שאין מוצא ממנה. אנשים יפוטרו כמובן, וצריך להגיד בהקשר הזה שהבורסות בכל העולם יורדות. מה זה יורדות? צונחות בצניחה חופשית. אלו הירידות החדות ביותר מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו. פשוט התרסקות.

רק רע הולך להיות, רע ומסוכן כמובן. ויש כבר השערות שכולנו בסוף נמות, כך או אחרת. זה נכון, פרופ' גרוטו? סליחה, פרופ' גמזו. אתה שומע אותי או שאתה עדיין בבידוד? בעצם מי בבידוד, גרוטו או בר סימן טוב?

רגע, אז אולי לפני שתענה, חייבים להתייחס לעניין המסיכות, האם הן באמת עוזרות למנוע הדבקה? ויותר מזה: גם אם תרצו לקנות מסיכות - אין להשיג. כלומר, גם אין מסיכות והן גם לא עוזרות. 

תכף נבין איך נערכים הבנקים לקורונה, ומה עושים בקניונים, אבל קודם כל - איפה ביקר חולה הקורונה הישראלי לפני שהוא נכנס לבידוד. הנה, זו הרשימה: חומוסייה בקריית גת, טמבורייה בקריית עקרון, הוא נישנש בורקס תפוח אדמה בבוריקיטות הכרמל, אכל צהריים בשווארמה ציון וקינח בבית הכנאפה. מיד נעבור לדיאטנית שלנו כדי להבין כמה קלוריות צרך חולה הקורונה הזה, אבל לפני זה קצת גרפים שייתנו תמונת מצב. שלום, ערד ניר.

שלום לכם, אני רוצה להתחיל במספר גרפים מבהילים, שימו לב שכל הגרפים שלי צבועים באדום מפחיד. פה בצד שמאל אתם יכולים לראות את השוליים האפורים של הגרף, והעמודות צבועות בשחור מלחיץ. שימו לב שאני גם עומד במרכז האולפן בחוסר נוחות עם משקפיים מוזרים ומדבר מהר ובדרמטיות כדי להדגיש את אווירת הלחץ שהתבקשתי ליצור. אני רק אבקש מהצלם להתקרב אליי כדי שכולם יראו מקרוב את תווי פניי הנפולים והפה שלי שמשדר דאגה, דאגה עמוקה לעתיד האנושות. אני מחזיר את השידור אליכם באולפן.

כן, ועכשיו כשאנחנו יודעים קצת יותר על הנגיף, אנחנו רוצים לפנות למשרד הבריאות עם הנחיות חדשות: נוסף לשטיפת ידיים, הציבור מתבקש לא לנהל שיחות מיותרות עם סתם אנשים ברחוב, כי בכל פעם שאתה מדבר עם סתם אדם, אתה מדבר עם החבר שלו לשעבר. ועם החבר של החברה שלו לשעבר. ועם החבר של החברה של החבר שלו לשעבר. ואולי אחד מהם אכל בורקס בבוריקיטות הכרמל. 

כעת אני רוצה לחזור אליך, פרופ' גמזו, סליחה, גמזו הלך, גרוטו חזר. אדוני, יכול להיות שאנחנו סתם נלחצים כי זה בסך הכל נגיף של שפעת קלה, ורוב הנדבקים מחלימים? אם אתה מתכוון להרגיע, תעשה את זה למרפק, בבקשה. ואנחנו חוזרים אליך, ערד ניר, עם הגרפים. משהו השתנה שם? 

כן, ודאי, עכשיו הוספתי נקודות מהבהבות על פני כל הגלובוס כדי להדגיש את ההתפשטות של הנגיף, ולתת תחושה שאתה, כן, אתה, זה שצופה בנו - אתה הבא בתור. אין סיכוי שזה ידלג עליך. זה מתקרב אליך מהר מאוד. אולי אתה יושב עכשיו מול הטלוויזיה רגוע וזחוח, אבל זה זמני. מאוד זמני. לדעתי, אתה הבא בתור.

רק רגע, ערד, סליחה שאנחנו קוטעים אותך, חולה הקורונה הישראלי שנמצא בבידוד מצטרף אלינו. שלום, אלי. איך אתה מרגיש?  
שלום לכם. אני מרגיש טוב. היה לי אפצ'י לפני רבע שעה בערך והשתעלתי קלות היום בבוקר, שתיתי תה.   
זה נשמע איום ונורא. ומה עם אשתך והילדים?

טוב, אשתי זה סיפור קצת שונה, הייתה לה מתקפת אפצ'ים היום ב־10 בבוקר. משהו כמו חמישה־שישה ברצף. נתתי לה את נייר הטואלט, היא אמרה לי: תודה. חשבתי שנגמר הסיפור, אבל אז היא המשיכה לתת אפצ'ים גדולים כאלה. הצעתי לה תה, אמרה לי: לא, תודה, שתיתי כבר.  

זה נשמע מחריד, מזעזע ומלחיץ בעיקר. תודה רבה לך. אם כן, בהלת הקורונה נמשכת, וכרגע לא נראה שאפשר לעצור אותה. במיוחד עם הגרפים, הנורות המהבהות, הטון המלחיץ, אפצ'ים ושיעולים ללא הרף של נשאים חסרי אחריות. ואנחנו בתקשורת רק עושים את תפקידנו האובייקטיבי: לדווח.