זמני כניסת יציאת שבת והדלקת נרות - פרשת חג הסוכות | 02.10.20

זמני כניסת ויציאת שבת בעולם:
כניסת שבת יציאת שבת וזמני הדלקת נרות | 02.10.2020 - מעריב - פרשות ניצבים-וילך

 עקדת יצחק ציור בסגנון טנבריסטי מאת קאראווג'ו, משנת 1603

 

פרשות ניצבים-וילך הרב ישראל מאיר זינגרביץ'

ביום השני של ראש השנה קוראים אנו בתורה את פרשת עקדת יצחק. שתי סיבות לכך. ראשית, "היכרונות" שיזכור לנו ה' את העקדה שעקד אברהם אבינו את בנו. ושנית, תקיעת השופר וכמאמר הגמרא (ראש השנה ט"ז): "אמר ר' אבהו: למה תוקעים בשופר של איל? אמר הקב"ה: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני".

הדברים לעיל מובנים. אבל ישנו קושי נוסף אותו מעלה רבה של שכונת גילה בירושלים, הגאון הרב אליהו שלזינגר, בספרו "אלה הדברים" על סיום הקריאה בה אנו קוראים את פרוט הלידות של צאצאי נחור- "את עוץ ואת בוץ וקמואל.... ואת בתואל ובתואל ילד את רבקה" ולמה בעיצומו של ראש השנה חשוב לנו להזכיר את הולדתם של עובדי עבודה זרה אלו?

התשובה היא שפרשתנו מלמדת שבמצוות קידוש ה' ישנם שני סוגים של מסירות נפש וקידוש ה'. סוג אחד של מסירות נפש הוא כמקובל- שאדם מוסר את נפשו ומוכן למות על קידוש ה' וזהו חלקה הראשון של הפרשה, פרשת עקדת יצחק שמסר נפשו על קידוש ה'. אך ישנו סוג שני של קידוש ה' אותו אנו למדים בפרשה והם חיים של קידוש ה' וזהו חלקה השני של הפרשה והיא פרשת לידתה וגידולה של רבקה.

משפחה של עובדי עבודה זרה שאין לה כל קשר לתורה ולאמונה או מידות של חסד ולפתע צומחת מתוכה מרגלית טובה ושמה רבקה, דמות של חסד צניעות ואמונה. זוהי דוגמה של חיים של קידוש ה'.

הדגשה זו רואים בפרשת תולדות: "ויהי יצחק בן מ' שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי אחות לבן הארמי" ופירש רש"י: "וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן? אלא להגיד שבחה שהייתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם", כלומר עמדה בניסיון של הרשע בפדן ארם יום יום וכשהתעורר לה ספק לא שאלה חלילה במנחשים וקוסמים שפדן הייתה רוויה בהם (וכפי שהורגלה אצל משפחתה) אלא "ותלך לדרוש את ה'". אלו חיים של קידוש ה'.

ואולי זו הסיבה שבגינה מבקשים אנו "ותראה לפניך עקדה שעקד אברהם אבינו" ולמה מדגישים אנו את מעשהו של אברהם אבינו ולא מדגישים את מעשה יצחק שבגיל 37 מסר את עצמו למיתה על קידוש שמו? אלא שחז"ל רצו להדגיש את החיים של קידוש ה' ולא רק מיתה על קידוש ה'. חיים של קדושה יום יום ושעה שעה עד יום מותו של אדם אינם פחות קשים ודורשי הקרבה מאשר דקה אחת מופלאה של מוות על קידוש ה' כפי שהיו חייהם של האבות והאימהות שלנו.