בדרך להרכבת הבר הביתי אפשר ללכת לאיבוד בין הרצון לאגור אינסוף מוצרי אלכוהול לבין האמת הפרקטית. רצוי להתמקד במשקאות ובקוקטיילים שאתם אוהבים במיוחד ולהתחיל מפה את האוסף. באילו משקאות בדיוק להתמקד? אחרי שדיברנו על וודקה, ג'ין, רום, טקילה, ויסקי סקוטי, ויסקי אמריקאי, קוניאק, קמפרי, אניסים, ורמוט, משקאות דיז'סטיף וגם קשאסה, נתקדם למדף ה-13: פורט.
 
פורט: מה הסיפור
פורט הוא אחד מיינות הקינוח המפורסמים ביותר בעולם. מוצאו מפורטוגל, אך אלה שמחבבים אותו יותר מכולם ורוב יצרניו עד היום, הם האנגלים שהגיעו לפורטוגל. גם כיום רבים מבתי הפורט נקראים על שם האנגלים שיסדו אותם. בית הפורט הראשון, שהוקם על שם האנגלים הוא 'Warre', שנוסד בשנת  1670.

פורטו (צילום: יהודה שרוני)
פורטו (צילום: יהודה שרוני)
הפורט מכונה כך על שם העיר אופורטו (או בקיצור פורטו) שבפורטוגל. בשלהי  המאה ה-17, בתקופת המלחמות הנצחיות של האנגלים בצרפתים, הצרפתים הטילו חרם על ייצוא סחורה לאי הבריטי והבריטים נאלצו לזנוח את יינות בורדו ואת הקוניאק שאהבו. בחפשם אחר מקורות אחרים הם מצאו את יינות פורטוגל. הדרך הארוכה לאנגליה והעדר תנאי אחסון נאותים גרמו לכך שהיינות שהגיעו בספינות היו פגומים ולא נעימים לשימוש. כדי להבטיח שהיינות יעמדו בתלאות הקשות בדרכים הוסיפו להם ברנדי ויצרו את היין המחוזק שנקרא פורט. את השיטה גילה אחד האנגלים כשראה כי במנזר ממנו הוא קונה את היין מוסיפים ברנדי ליין לפני סיום התסיסה, מה שגורם לסוכר להפוך לאלכוהול, וכך היין נותר מתוק ביותר ועם כ-20% אלכוהול. המלחמה הפכה למלחמת מאה השנים השנייה, תקופה ארוכה מאוד, שבמהלכה הפכו יינות פורטוגל להרגל ומסורת בבריטניה.
 
בתחילת המאה ה-19 בוטל החרם היבשתי של צרפת על אנגליה. אך 100 שנים נטעו הרגלים שהיה קשה לשנות והאנגלים המשיכו ללגום פורט. גם כיום הפורט נחשב לאחד המשקאות האהובים באי האנגלי ובפרט בחצר המלוכה הבריטי. יש שמכנים אותו "משקה המלכים" והוא עדיין מהווה את המשקה הרשמי עמו משיקים כוסות בצבא האנגלי לחיי המלכה.
כרמים בפורטו  (צילום: ניר קיפניס)
כרמים בפורטו (צילום: ניר קיפניס)
 
בתי הפורט ממוקמים בפורטו בשל הגישה הנוחה לים, אך כרמי הענבים שלהם נמצאים במעלה נהר הדו'ארו, באזור הררי וחם. בייצור הפורט מותר להשתמש בלפחות 80 זני ענבים, שרובם לא מוכרים לנו בדרך כלל. המרכזיים שבהם הם טוריגה נסיונל, טינטה רוריז, טינטה בארוקה, טינטה צ'או וטוריגה פרנקה.
 
פורט לבן - ניפורט  (צילום: יח''צ)
פורט לבן - ניפורט (צילום: יח''צ)

רשימת קניות
למרות דעה קדומה ודימוי "זקן", הפורט הוא משקה מורכב, עשיר, נעים ונגיש מאוד בטעמו, שיתאים לכל חובבי המתוק והקינוחים. בחנויות היין תוכלו למצוא סוגי פורט שונים. קנו לפי המחיר הנוח לכם. קיימים מספר סוגי פורט:
 
רובי פורט (Ruby). הפורט הנפוץ ביותר. יין צעיר ללא ציון שנת בציר, שמיושן שלוש שנים בחביות, והוא הפחות יקר מהאחרים. 
 
פורט לבן. צבעו זהוב בהיר. יהיה לרוב מתוק עד כמעט יבש. 
 
טאוני פורט (Tawny). פורט קצת יותר מתוחכם, שיכול להיות בן 10, 20, ואף 30 ו-40 שנה. 

וינטאג' פורט. פורט שמצוינת עליו שנת הבציר. רק אחוז אחד מכל יינות הפורט המיוצרים הוא וינטאג'. הענבים ליין הזה מגיעים מהכרמים הטובים ביותר בשנות בציר ייחודיות באיכותן. בתחילה היין מיושן בחביות כשנתיים שלוש, אך הוא ממשיך להתיישן בבקבוק עשרות שנים, ונחשב לאחד מהיינות הטובים בעולם. 

איך שומרים
בזכות הברנדי שהפורט מכיל, הוא גם נשמר היטב שנים רבות, רצוי במקום לא חם, כמו ששומרים יינות. לאחר פתיחת הבקבוק לא חייבים לסיים אותו תוך זמן קצר כמו יין רגיל, אפשר להחזיק אותו עוד כחודש, רצוי בקירור.
 
איך שותים 
אפשר לשתות את הפורט כדז'סטיף וכקינוח בשל המתיקות שלו, אך את הפחות מתוקים שבין הפורטים אפשר לשתות גם כאפריטיף לפני הארוחה, מצונן היטב, עם קרח.
 
שימושים נוספים 
אפשר להוסיף את הפורט לקוקטיילים מסוימים, הוא יוסיף להם עומק, מורכבות ומתיקות.

קוקטייל צ'אנסלור (צילום: שעות שמחות )
קוקטייל צ'אנסלור (צילום: שעות שמחות )

משקה הבית:  צ'אנסלור -  The Chancellor
ויסקי סקוטי, בשל אופיו קשה העורף, לא תמיד יתאים למיזוג בקוקטיילים. הפתרון נמצא בקוקטייל צ'אנסלור, בו ריככו את הוויסקי עם פורט. הצ'אנסלור הוא קוקטייל קלאסי ונעים, קוקטייל היסטורי, בן דודם של רוב רוי הסקוטי ומנהטן האמריקני, אך בגרסה קצת שונה. ההיסטוריה של צ'אנסלור לוטה בערפל, קשה למצוא סימוכין להיוצרו, והוא נשאר מסתורי כל השנים. סברה עלומה אומרת כי ייתכן שנולד באחד מחדרי האוכל בקולג' סקוטי, שבו נהגו לכנות את נשיא האוניברסיטה צ'אנסלור.
 
מה צריכים (לכוס קוקטייל אחת)
40 מ"ל ויסקי סקוטי
20 מ"ל פורט רובי (יין פורט צעיר)
10מ"ל ורמוט לבן יבש
זילוף אנגוסטורה ביטרס (רצוי בטעם תפוז)
סליל קליפת לימון לקישוט
 
מה עושים
ממלאים את הכוס בקרח. מערבבים את כל המרכיבים בכפית בשייקר עם קרח. מוציאים את הקרח מהכוס ומסננים לתוכה את הקוקטייל. מקשטים בסליל קליפת הלימון. 

*המתכון וצילום הקוקטייל, מתוך הספר "שעות שמחות – סיפורים על הבר ומתכוני קוקטיילים מפורסמים" מאת מירה איתן