בכניסה ליקב ברקן, בפאתי קיבוץ חולדה, מדדו לנו חום. לא יודע מה מידת האפקטיביות של מדחום אינפרא-אדום, בחום של ארבעים מעלות ומעלה, אבל תקנות הן תקנות והיקב, כמו כל מפעל מזון, לא יכול להרשות לעצמו לחתוך פינות בנושא הזה. התיישבנו במעבדה הממוזגת רחבת הידיים, תוך הקפדה על מרחק ביטחון של שני מטרים לפחות אחד מהשני, כדי לטעום כמה יינות עם עידו לווינסון, היינו הראשי של ברקן וסגל. השיחה נפתחה, איך לא? במזג האוויר. לוינסון, מוטרד מגל החום ומהפגיעה שהוא יגרום ליבולים, אבל לא יותר מדי. לדבריו, השקיה מרובה יכולה לסייע לכרמים הצעירים וחוץ מזה, ירידה בכמויות לפני שנת השמיטה המתקרבת, שבה עושים פחות יין מבשנים רגילות, היא אולי לא אסון גדול כל כך.

דבוקי ומראווי. זנים מקומיים על המגרש של הענקים
פתחנו את הטעימה עם זוג יינות בתהליך. מראווי ודבוקי מבציר 2019, זנים מקומיים שבזמן הקצר יחסית שעבר מאז חזרו למרכז העניינים, עשו עבודה טובה בעיקר ביחסי ציבור. הראשון, היה זהוב כתום עם ריחות משמש ופרי בוסר, מרקם שמנוני, חמיצות טובה וסיומת קצרה. השני, ששהה בחבית חדשה יחסית, הציג גוף קליל וטעמי פרי מתונים שהושפעו לא מעט מהעץ. מדובר ביינות מהנים מאוד, אבל רק בעוד כמה וכמה בצירים, נוכל לדעת אם הזנים הללו באמת ראויים לכל כך הרבה תשומת לב. כך או אחרת, העובדה שיקב מסחרי בסדר גודל של ברקן, מאמין ומשקיע בזנים הללו, מעוררת לא מעט אופטימיות. 

מינימום התערבות, מקסימום טעם 
'סגל, שרדונה, התססה פראית 2019', היה היין המוכן הראשון בטעימה. הוא נעשה, כמו שניתן להבין משמו, ללא תוספת שמרים מעבר לאלה שנמצאים ממילא בכרם וביקב. היין שהציג ריחות ארומאטיים של מי ורדים וליצ'י, חמיצות טובה מאוד וסיומת ירקרקה ואנרגטית, היה פתיח לשיחה על הגישה המתחדשת שמאחורי יינות סגל. גישה שלוינסון מסכם בשתי מילים: 'התערבות מינימאלית'. יינות 'התססה פראית' נעשים ללא תוספת שמרים, יינות 'Free Run' ללא סחיטה מכאנית, סדרת "אשכולות שלמים" נעשית ללא הפרדה של הענבים מהאשכולות לפני התסיסה, והלא מסונן של סגל, ובכן, די ברור מה לא עושים איתו.

פייט רציני למיובאים 
'סגל, שרדונה Free Run 2019', היה שרדונה ישראלי קלאסי ושלם יותר מקודמו, עם ריחות מורכבים של פרי לבן והדרים ונגיעה קלה של חבית, מרקם רך וטעמים מעודנים. את היין הבא, 'ריזלינג 2018' מסדרת בטא של ברקן, קצת קשה להאמין שעשו בישראל. המינראליות שלו מאוזנת להפליא עם ריחות הדרים ופרחים, טעמי פרי עשירים וחמיצות טובה. הלבן האחרון 'ברקן, גולד אדישן, גוורצטרמינר 2019', הוא לא פחות ממדהים. יין רענן, מאוזן שנותן פייט רציני ללא מעט יינות מיובאים בבקבוקים כחולים. גם במחיר.

יינות אדומים בימים חמים 
עם היין האדום הראשון בטעימה: 'ברקן ספיישל רזרב קברנה סוביניון', יש לי היסטוריה ארוכה של אכזבות. לפעמים הוא היה בשל מדי, לפעמים ירוק מדי, ולפעמים מהונדס מדי. תחת הידיים של לוינסון הוא יצא בבציר 2017, רענן ועשיר, עם נוכחות נעימה של פרי בשל, תיבול הגיוני, המון אנרגיה ואפילו אופי. 'סגל Petit UF' מבציר 2017 סגר את הטעימה האדומה עם ריחות טובים של פרי סגול טרי, פרחים, עשבי תיבול ותבלינים מתוקים, ומבנה עשיר ורך, שעידו משיג, לדבריו על ידי שליטה בטאנים, המרכיבים ביין שאחראים בין השאר על תחושת היובש בפה ועל עוצמת המבנה.  

מ-ה-פ-כ-ה
לוינסון, שהיה ממובילי המהפכה הים תיכונית של יקב רקנאטי, נמצא כיום בחוד החנית של מהפכה משמעותית הרבה יותר. התמיכה שהוא מקבל מהנהלת ברקן וסגל, מאפשרת לו לקחת את היקבים המסחריים הגדולים והמשפיעיפם הללו לאזורים חדשים, לסובב את הספינה ולייצר יינות איכותיים, קלים לשתייה, מהנים, ולפעמים אפילו הרפתקנים יותר מאי פעם, בכל רמות המחיר. העשייה המדויקת הזו וההשפעה שלה על ענף היין הישראלי כולו, יהיו, כך אני מאמין, נושא לשיחה גם בעוד עשרות שנים. אולי אפילו יותר.