"בוקר טוב, ורוניקה", נטפליקס
קוראים לה ורוניקה, היא חוקרת צעירה ועיקשת שמעצבנת את הממונים עליה, אבל למרות זאת היא תגבר על הקשיים וההתנגדויות ותפענח את הפשע המתרחש ברחובות סאו פאולו בברזיל. איזו הפתעה. עד כאן, אם כן, הסדרה שגרתית למדי. מי שמצפה לתמונות נופיה המרהיבים של סאו פאולו, להצצה לחיי הלילה הסואנים בעיר או לפאבלות העניות, עתיד להתאכזב. ברזיל של “בוקר טוב, ורוניקה" היא שניים־שלושה כבישים מרוקנים לטובת הצילומים, וילה אחת ומשרד משטרתי.
ועל אף כל הדלות הוויזואלית המאכזבת הזו, ולמרות הפורמט העלילתי והאנושי המוכר עד זרא, סוטה לפתע “בוקר טוב, ורוניקה" מהמסלול הצפוי ומדביקה את הצופה לכיסא. בתחילה היא עושה זאת במתינות: היא לא מבחינה כלל בפשע המתמשך המתרחש תחת אפה. נציגי רשויות החוק - כלומר מפקדה העצל והממונה השחצנית של ורוניקה - מעדיפים להביט לצד השני ולמצוא תירוצים לא לפעול. רק התעקשותה של ורוניקה האמיצה, למרות הנזיפות האינסופיות שהיא סופגת, שמוכיחה להם באותות ובמופתים שפשע נורא מתרחש ברחובות, מצליחה לשכנע את מפקדיה שחייבים להזיז את הישבן.
במקביל לסיפורה של ורוניקה מתנהל - בתחילה במסלול לכאורה בלתי משיק - סיפורה של ז'נץ', אישה הנתונה להתעללות בלתי פוסקת מצד בעלה, השולט בה באמצעות הטלת פחד ואלימות. ככל שמתקדם הסיפור כופה הבעל המתעלל על ז'נץ' באמצעים המזכירים את סרטי טרנטינו לצפות במעשי הפשע הנוראיים שהוא מבצע.
גם אם כמויות הדם ומראות הבשר הקרוע שבהם השתמשו אינם משתווים לנדיבותו של היוצר האמריקאי, יוצרי הסדרה “בוקר טוב, ורוניקה" לא בוחלים כאן, בכוונה תחילה, בשימוש באמצעים להמחשת פשעיו של הבעל והתעללותו באשתו. בעשותם כך העניקו היוצרים לסדרה ממד נוסף בלתי שגרתי שהצופה המופתע אינו מוכן אליו, וגם אם השימוש שנעשה באלימות כלפי האישה משמש כאן גם כגימיק מסחרי, בלתי אפשרי להתעלם מעוצמתו ומהרושם שהוא מותיר על הצופה. גם נפילות בתסריט, בעיקר בדיאלוגים, לא גוזלות מהתמונות שעל המסך, והמראה הבלתי שגרתי של האישה המפוחדת בכל רגע ורגע בחייה עושה את הסדרה ראויה וחשובה לצפייה.
לראות או לוותר: לראות.