לאורך שעה ו־20 דקות שבהן נמשך הסרט מייקל טאבס לא מזכיר את המילה “פיתוח". הוא גם לא אומר “תמ"א 38" או “מגדלים" או “כיכרות עגולות". טאבס גם איננו, נגיד, טייס F־16 לשעבר וגם לא מפקד בסיס חיל האוויר. הוא בסך הכל בן 28, ראש העיר הצעיר ביותר בארצות הברית, ולתפקידו נבחר כבר לפני ארבע שנים, ככה שאת החשבון תעשו בעצמכם.
ארבע שנים לפני שנבחר טאבס לתפקיד, נחשבה סטוקטון - עיר בקליפורניה שבה מתגוררים למעלה מ־300 אלף תושבים - לאחת הערים המוחלשות והעניות בארצות הברית כולה. עד כדי כך היה מצבה גרוע שהעירייה הגישה לבית המשפט בקשה לפשיטת רגל והגנה מפני נושים. אם לא הייתה נוהגת כך, הייתה נאלצת לסגור את המשטרה המקומית או את כוח הכבאים שלה.
וסטוקטון נזקקה למשטרה ולכוח כבאים חזק. תחלואותיה של אמריקה השתקפו בה היטב. שיעורי הפשיעה היו גבוהים. מעשי רצח בין כנופיות היו עניין של כמעט יומיום. ואז הצטרף מייקל טאבס לפוליטיקה המקומית. בעצמו חמק טאבס בעור שיניו מגורל של נער כנופיות. אביו כלוא מאז 1996 בכלא המקומי בעוון תקיפה ושוד, וטאבס פגש אותו לראשונה כשהיה בן 12. טאבס ראה את הגבר הבלתי מוכר, שהובא בידי סוהרים לחדר המפגשים אזוק בידיו וברגליו, ונשבע שלכאן הוא לא מגיע כאסיר. שזה לא יהיה גורלו.
אמו גידלה אותו כחד־הורית והפכה עולמות כדי שישלים את לימודיו בקולג׳. הוא השלים את לימודיו באוניברסיטת סטנפורד האיכותית, ובמקום למצוא את מקומו בקלות באחת המדינות/הערים החזקות בארצות הברית - חזר הביתה לסטוקטון הגוועת. בגיל 24 בחרה בו סטוקטון המיואשת לתפקיד ראש העיר, וכיום קשה למצוא מי מתושבי העיר שאינו מודה לאל, ולפחות למייקל טאבס על הבחירה.
איך טאבס עשה את זה? איך הביא האיש הצעיר התעוררות ושגשוג לסטוקטון? זה בעצם היה די פשוט, וגם די נשכח מראשי מחזיקי המושכות המאובנים והחלודים בזמן הזה - הוא חשב מחוץ לקופסה. הוא סימן לעצמו שתי מטרות חשובות: חינוך ורווחה. אנשים, הסיק טאבס, כושלים בדרכם ומגיעים למצב של חוסר חינוך ועוני בשל חוסר כלכלי. חוסר כלכלי מוליך לזעם. אני, אמר טאבס, אתקוף את הזעם. אני אשכך אותו. אני לא אבוא אל התושבים בפוזה של המציל. אני אכיל את התסכולים שלהם.
טאבס יצא לרחובות. הוא דיבר. הוא הקשיב. אבל בלי אוכל לרעבים, ידע, לא יוכל לפתור בעיות. הוא שוטט בין נדבנים, אסף עשרות מיליוני דולרים, ובכסף יצר שיטה: כל משפחה מתחת לקו העוני מקבלת סיוע עירוני בסך 1,000 דולר לחודש. כל תלמיד בקולג׳ מקבל 500 דולר לחודש. הוא יצר מקצוע חדש בעיר: מנטורים לחינוך. המנטורים היו - והינם - עבריינים משוקמים שמסתובבים בין כנופיות, בין בתי ספר, מספרים על עברם, על השנים שבהן "בילו" בבתי כלא ועל האפשרויות שנפתחו בפניהם כשהחליטו לשנות פאזה.
הביקורות נגד טאבס היו רבות - לא מחלקים מתנות לאנשים, טענו נגדו חסידי השיטה הכלכלית האמריקאית. אלא שהעיר סטוקטון הגיבה לראש העיר בעוצמה. שיעור מעשי הרצח בקרב בני הנוער ירד ב־38%. שיעור התיכוניסטים שהשלימו את לימודיהם והמשיכו לקולג׳ זינק. הזעם ברחובות דעך. וכשהרחובות רגועים ויש כוח עבודה, באים היזמים. משקיעים החלו לחזור לעיר, שבעצמה החלה לצאת מהחנק שלפת אותה.
וכל זה בלי תמ"א 38 בודד. כי הרי בלי גלולת רעל קטנה אי אפשר. ראוי להזכיר את זה כאן - למרות ההבדלים בסוג ונפח הבעיות - כי ברחובות הערים שלנו פיתוח וקִדמה משמעותם אישור תב"ע למגדל ובניית אי־תנועה חדש. בעיות חברתיות וחינוכיות הן נחלת משוגעים לדבר ולא משהו שראש רשות מקומית יקדיש לו מיקוד ונשמה ועבודה מבוקר עד ערב. הפשע אומנם לא משתולל במרבית רחובותינו, אבל יש לנו בהחלט כמה וכמה ערים כושלות שדור שלם בהן חי יממות על הברזלים וציוני המבחנים צוללים עמוק מאלה, נגיד, של איראן. איפה מייקל טאבס כשצריך אותו.
# לראות או לוותר: לראות. עוד יש אהבה בעולם.
"ראש העיר של סטוקטון", יום ה׳, 20.8, הוט 8, הוט VOD.