פרופ' ערן סגל ממכון ויצמן שוחח הבוקר (שלישי) עם בן כספית וינון מגל בתכניתם ב-103FM וסיפר על ההפתעה מרמת הירידה בתחלואה. לדבריו, ההסבר המשמעותי לכך היא משמעת המסכות שהתחזקה ביחס לסגר הראשון. יחד עם זאת, מתח פרופ' סגל ביקורת על ההתנהלות הממשלה והבהיר: "העובדה שמגיעים למצב של סגר היא כישלון – יש הרבה דברים שאפשר לעשות לפני".
ינון: מה אתה אומר?
"להגיע לסגר בניהול הקורונה, הסגר עצמו, זה כישלון. זה שהסגר עובד זאת לא חוכמה, כי סגר עובד כי אנשים בבתים אבל ההגעה לסגר זה באמת לא משהו להתפאר בו".
ינון: לא מחויב במציאות?
"אני חושב שהוא לא מחויב במציאות ,אם צריך לזקק בעיני טעות אחת מרכזית שהכול נובע ממנה זה העובדה שהגדרנו סף קריסה של מערכת בריאות, וברגע שאתה מגדיר סף קריסה אתה בסוף מגיע אליו".
ינון: המדינות באירופה לא יגיעו לסגר?; בן: באירופה יש גל של תחילת חורף ואנחנו יצרנו את זה בקיץ.
"היו שורה של דברים שיכולנו לעשות בדרך כמו שהיו מוקדי תחלואה, בשלב בו עשינו סגר, ההחלטה על סגר הייתה נכונה כי הגענו לסף הקריסה. אבל לאורך הדרך ראינו את התחלואה מתפשטת במוקדים מסוימים, לא השכלנו מסיבות כאלו ואחרות לעשות סגרים אמיתיים, דיפרנציאליים, במקומות האלה ובסופו של דבר זה התפשט. זה התחיל בצעירים ובאופן לא מפתיע עבר למבוגרים, רואים את זה בכל העולם וזה מה שהוביל אותנו למספרים המאוד גבוהים ועכשיו צריך לראות איך אנחנו יוצאים מהסגר בצורה נכונה ומאוזנת. בזה שהגענו למספרים גבוהים שילמנו שני מחירים. האחד בחיי אדם ובתמותה הרבה יותר גבוהה וחולים קשים, והשני ביציאה שכבר נמשכת הרבה זמן ותימשך שבועות ארוכים. לכן אם מסתכלים רואים מדינות שמצליחות להתמודד יותר טוב עם הקורונה אלה מדינות שברגע שיש עליה בתחלואה הם מטילים מגבלות על מנת לשלוט בלהבות כשהן נמוכות".
ינון: מעלים ומורידים?
"אין ברירה, אפילו ניו זילנד שהיו 100 יום ללא חולה אחד, ביום ה-101 נמצאו ארבעה חולים ובאמת הגיבו ועשו הגבלות וזה נראה לא מידתי אבל אז אתה עושה הגבלות של שבוע, לא סגר מלא, ואתה מתחקר את האירוע ואח"כ יכול להמשיך ולקיים אירועים כמו משחק עם 30,000 צופים".
בן: המודל שלך מוכיח את עצמו, איך אתה מסביר את זה שהסגר השני אצלנו נראה מלא חורים אבל הירידה דרמטית?
"צריך לומר שהירידה היא מאוד מפתיעה גם בעולם כשמסתכלים על ישראל בתור המדינה הראשונה לעשות סגר, הירידה אכן מפתיעה. אני מסביר את זה על ידי מסכות, שלא היו בסגר הראשון והיום אתה כן רואה למרות שזה לא במאת האחוזים, אבל יש הקפדה בהרבה מאוד מקומות. הדבר השני, מה שמשותף בין הסגר הראשון והשני זה סגירה של אותם מקומות שמחוללים את ההתפשטויות, בתי ספר מקומות סגורים. כל שאר הדברים כמו פעילויות בחוץ ועבודה במשרד ללא קבלת קהל לא היו צריכים להיסגר גם בסגר הראשון, הם לא גורמים למירב ההדבקות. בסוף, זה ההסבר".
ינון: בוויכוח הזה של לפתוח את המשק, איפה אתה נמצא?
"בסוף, בנקודה בה הגענו אליה, אנחנו צריכים להקפיד על שני דברים בתוכנית היציאה. האחד, להסתכל על המגמה, זו הייתה הטעות בגל השני, ללא קשר למספר המאומתים – האם המגמה תהפוך להיות כלפי מעלה. השני, להמתין שבועיים בין שלב לשלב. פעילויות שיש בהם התקהלויות קטנות, אחד על אחד, הן לא פעילויות שכנראה יגרמו להתפשטות מסיבית של המגפה אבל תלוי בכמויות. אם לומר את האמת, אף אחד לא באמת יודע את ההשפעה של כל הקלה והקלה, אם היינו יודעים היה אפשר לעשות את כל התכנון מראש, לכן אומרים שחייבים להמתין לפחות שבועיים בין הקלה להקלה".