תקציר הפרקים הקודמים: קמנו בשעה בלתי אפשרית, שתינו יין לארוחת בוקר בשאטו גולן. ממשיכים ליקום הפלטרי, כולל טעימה של תזקיק תמרים מפתיע. בוזנח ממשיך לגולל את עלילות מסע השיכורים

נכנסים לעין זיוון. כבר בחניית היקב אפשר לראות שעזבנו את חיל אויר (שאטו גולן) ועברנו לירוקים (יקב פלטר). סככת טיפולי יין מחופה ביריעות עומדת בחוץ, הכל נראה בתנועה כמו מרכז עצבים בגירוי מתמיד. אם לא הייתי מכיר את המקום הייתי משוכנע שעשו את זה בשבילנו. מעל כולם מתבלט לו ראש אחד קצוץ שיער, עם חיוך ענק ואנרגיה של אלקטרון. טל פלטר. האיש זז כל כך מהר עד שנדמה שהוא נמצא בכל רגע בכל מקום ביקב: פותח יין, מקבל ענבים, עולה למיכל התסיסה, מוציא דוגמאות חבית, פורס גבינות עזים, מראה את היקב, מרים לחיים. אני נשבע שבזמן שחיבקתי אותו כשהגענו ראיתי אותו שוטף את ארגזי קבלת הענבים.

1208868_706676782692900_1403959736_n
1208868_706676782692900_1403959736_n
  "בוזנח, מה נשתה היום?" הוא שואל. "בא לי פטיט ורדו", אני משיב. לא טעמתי אותו מזמן, ולא עובר רגע ומגנום פטיט ורדו 2009 מגיע אל השולחן. תנו לו רגע ותטעמו בינתיים את הסוביניון 2012. אכן מים טעימים מאד. על השולחן מגש גבינות עזים טעימות להפליא. "הגבינות שלכם?", שואלת גברת ורד. "ברור", עונה טל. "יש לנו עדר עזים אלפיניות ואשתי מגבנת את הגבינות. אם הייתי יכול הייתי משק אוטרקי סגור לחלוטין. רק תני לי להכין הכל בעצמי, כולל זיקוק נפט, ואני מנתק מגע עם העולם החיצון". הפטיט ורדו ריחני ואדמדם. הכל גועש ממנו בעוצמת יין נפלאה. טל מבזיק שוב תוך שניה: "חייבים לטעום גם פטיט ורדו 2012. הוצאתי טעימת חבית, הוא יותר פרי וקצת פחות עניין מאשר הקודם". "אל תשכח את הסמיונים", הוא שואג תוך כדי שעיטה לקבל ענבי סמיון חדשים יפים וטעימים להפליא. מיד עברנו גם לגירסת הבקבוק של שנים קודמות. התחלנו ב-2012 – מדוייק, פרחוני, ומקסים. קצת קצר בקצוות אבל יין מאד נעים. הסמיון 2003 הוא כבר סיפור אחר לגמרי. יין לבן ישראלי בן עשר זה יפה, והוא נפלא, ודמעת אושר קטנה מבצבצת. טל זורח מאושר, אומר שהבציר הנוכחי מאד מיוחד וקרוב בנתוניו לאלה של היין הזה, אז יש למה לחכות.
999609_706672469359998_1011438454_n
999609_706672469359998_1011438454_n
  יהודה אבו – אביר טחנות הרוח של רמת הגולן ומקים תשתיות יקבים, בתי בד ומזקקות – מופיע בפתח ומחבק את הנוכחים. מה שהזכיר לנו שבעצם באנו לטעום את האו דה וי תמרים תוצרת הגולן. זה חתיכת מוצר משמח. מה שמזכיר לחוטינר את שאריות הקלבדוס הצרפתי. "רגע", קורא הפלטר, "גם לי יש כזה", ומביא שתי דוגמאות חבית, אחת שמיושנת שנה והשניה שנתיים (ואני מיד חושב בלבי – מי בכלל צריך יין?). סיימנו עם קברנה פרנק 2009 במגנום. הוא היה במיטבו, הטעימה הטובה ביותר שטעמתי מיין זה מאז יציאתו לשוק, הריח כל כך טוב עד שפשוט כואב הלב להרוס את זה ולשתות אותו.