עם כל הכבוד לסלים מלאי ביכורי פירות וירקות, אנחנו מעדיפים ביכורים נוזליים יותר. יוסי בוזנח ואבירם כץ ממליצים על עשרה יינות מוצלחים שעושים הופעת בכורה

שבועות הוא חג שמגיע בתזמון מושלם מבחינת מזג אוויר - מצד אחד, עדיין לא שורר בחוץ החום הסיוטי של שיא הקיץ, כזה שמחסל אצלך כל רצון לשתות אף משקה שאינו בקרבת טמפרטורת הקיפאון, ומצד שני שמשי, ימים ארוכים, ומלא בפירות קיץ ססגוניים וריחניים. חשבנו איזה יינות יתאימו לתקופה ומיד עלה לנו בראש: יינות ביכורים, כלומר, יינות שעושים את הופעת הבכורה שלהם, כאלה שזו הפעם הראשונה שנתקלנו בהם - לא סתם החלפת בציר, אלא יינות שמהווים אמירה חדשה ומרעננת עבור היקבים או החברות שמשווקות אותם. אז קבלו את החמישיה שלי, נכון שאינה זולה ומאפשרת שתייה יום-יומית, אך כל כולה אושר שתייה וכיף קייצי מרנין לב.

1322
1322
רוזה די מאזי 2013 – איזה רוזה מופתי, הפתעת הקיץ הראשונה שלי. קל, מתון באלכוהול, עשיר בטעם ומרענן כמו כדור סורבה בשיא החום. עשוי מזן שכמעט ולא נתקלים בו, רפוסקו, יליד ונטו שבצפון איטליה, היין גם עובר את תהליך הייבוש המפורסם, והתוצאה קסומה - יבש אבל מלא טעם פרי רענן, בטעם יש מין לימוניות חיננית שמשאירה את הפה עירני, חד ורוצה עוד. מושלם כאפריטיף, נהדר עם פירות יבשים, או בליווי פירות או גלידה. רוזה משובח ומשמח עד מאד. 100 שקלים.דלתון סמיון 2013 – כן שמעתי, היין הזה יצא בבציר הקודם, אבל כל כך מעט ממנו ובכזו צניעות, עד שאני רואה בו חדש לגמרי. סמיון נעמה? דווקא סמיון? אז כן, והיצירה משובחת עד מאד. הוא מגיע מכרם אלקוש בגליל, יבש, חד, מרסק את כל חומות ההתנגדות שלך - מינרליות גירית, כמעט תחושת מי ים, יין שאינו מוחצן, לא מנסה להתחנף ודורש ממך זמן עיכול והתרגלות, אך כשזה מגיע, הוא פשוט מעולה. זה אינו יין של אפריטיף ללא תשומת לב, זה יין של אוכל, פירות ים עשירי טעם והרבה. יופי של יציאה, יופי של העזה. 100 שקלים.ויתקין גרנאש 2013 – הנה אחד שרק ראה בקבוק לא מזמן. אסף פז שומר על הקו הים תיכוני, החלוצי ,המאוד מחמם לב ומשמח חיך. הפעם גרנאש לבן, סוס עבודה במונחים ספרדיים וצרפתיים, אך בהקפדה ודיוק מתקבלת תוצאה מעולה. הפעם הראשונה שנתקלתי בזה, הייתה בביקור בדומיין גובי עם הצמד מהפלג הצפוני, כשלפתע חטפתי הלם גרנאש לבן - הוא היה הדרי, עשבי, מזכיר את האדום אבל לא. בעל גוף ונוכחות רבה, אם כי לא עמוק דוקר, אלא רחב ושמן - מכסה אותך ברכותו. גרנאש של ויתקין עוצמתי יותר, ההדרים בולטים בו עד מאוד ומן העבר השני מעט אפרסקיות ריחנית. יין שמן, כבד גוף וישנה תחושה שטעמו נדבק אליך ואינו מרפה. עלו והצליחו ויתקינים יקרים. המשיכו לחדש לנו עם כאלה יינות מרתקים. 125 שקלים. מולר טורגאו סנט מישל אפן 2013 – זן מיוחד ומאוד מהנה, הכלאה רבת שנים בין ריזלינג וסילבנר שעשה הרמן מולר מהכפר טורגאו, ומכאן שמו של הזן. עם השנים הפך הזן לנפוץ בכל אזורי היין הקרים: שוויץ, גרמניה, אנגליה ואפילו יפן. עם זאת, אזור הייצור הגדול ביותר שלו, שם הוא במיטבו, הוא במחוז אלטו אדיג'ה שבצפון איטליה. היין משלב בתוכו מין חיבור לימוני עשבי קליל יחד עם חריפות אגוז מוסקטית נעימה. רוצים יין של 100% קיץ? זה היין עבורכם. 90 שקלים. ויונייה יתיר 2013 – יין שלא תמצאו אותו בחנויות, שכן ערן גולדוואסר מסרב להיפרד ממנו. כנראה שזו הגירסה הטובה ביותר שיצאה אי פעם של ויונייה יתיר והוא שומר אתו קרוב, קרוב. היין מדלג באלגנטיות על מוקשיי הויונייה, שומר על גוף דק יחסית עם מרקם מעט טאני שימנע את תחושת הרכיכות הויונייאית הידועה. מבחינה ארומטית הוא עשיר מאד, עם המון פרי, משמש, אפרסק ופרחוניות נעימה, אפילו קצת טבק ועור עוטפים את החגיגה הריחנית הזו. קדימה תוציאו אותו לפני שיגמר לנו הקיץ. (יוסי בוזנח)
יין לבן רוזה כוס רוחב
יין לבן רוזה כוס רוחב
 להמליץ על יינות 'ביכורים' לבנים בשבועות זה אולי הגימיק הכי לעוס שאפשר לחשוב עליו, אבל במקרה הזה באמת, אבל באמת, מדובר ביינות כל כך משמחים וראויים, שהעובדה שלכולם זוהי הופעת בכורה סתם נותנת עוד ערך מוסף. אז הנה חמישיית הביכורים שלי, יינות שיצאו לראשונה או יובאו רק בשנה האחרונה לארץ. Petit Fume, Redde, 2013 - יבוא חדש חדש לארץ של אלדד לוי ואורי כפתורי, שני ציידי יינות עם חושים מחודדים במיוחד ל-VFM משובח. במקרה הזה עסקינן בפואי פומה, כלומר סוביניון בלאן, מעמק הלואר בצרפת. זהו יין הכניסה של היקב ואפשר למצוא גם יינות הרבה יותר 'רציניים' ויקרים שלו, והם גם שווים התייחסות, אבל הפטי פומה הוא טקסטבוק של איך סוביניון בלאן צריך להיות - לדעתי כמובן. יש הרבה פרי, אבל כזה שנעצר בדיוק איפה שזה מתחיל להיות בשל מדי ופירותי מדי (כמו בסגנון הניו-זילנדי שאני מאוד לא מתחבר אליו). ריחות העישון המאפיינים את פואי פומה מקבלים כאן רק רמז, ובכלל מדובר ביין שמאוד קל לחבב, גם בקרב שתיינים פחות מנוסים. צעיר, בועט, חד וארוך. 109 שקלים. Rose, Les Dauphins, 2012 - רק השנה כמדומני הגיעו יינות הקואפרטיב הזה לארץ. היישר מעמק הרון, מדובר באחת התוויות היותר יפות - רוק'נ'רול שכזה - שמסתובבות על המדפים. בפנים תמצאו רוזה עז צבע וטעם שמורכב בעיקר מגרנאש, ובניגוד לצבע הוורוד העמוק, מה שגורם למוח לחשוב שהנה מגיע עוד איזה רוזה תותי פרוטי, הטעם דווקא יבש וחד, חומצי ומרענן לאללה. רוזה שעובד מצוין בכוס עם קרח, אבל גם כזה שבהחלט עובד טוב עם אוכל ויכול לסחוב ארוחה שלמה. 65 שקלים. Riesling V.V, Trimbach, 2009-2009 - זהו הבציר הראשון שבו משפחת טרימבאך הוציאה את היין הזה, שמגיע מגפנים בוגרות ממספר כרמים. מעין סדרה שיושבת באמצע בין הריזלינג הרגיל ל-cuvee frederic emile היקר והנהדר, וזה שצריך ליישן אותו כמה שנים כדי ליהנות כמו שצריך. היין נאמן מאוד לסטייל של טרימבאך - נקי וחד, מינרלי, והכל במסגרת מאוד מאופקת ואלגנטית. יש כבר קצת גיל שמוסיף מורכבות, ויש שמחה גדולה בלב. 155 שקלים מוצדקים. ברוט רוזה, ירדן, רמת הגולן, 2008 - נכון, היין הזה כבר כיכב לא מעט אצלנו מאז יצא לשוק, לפני כמה חודשים, אבל זה לא הולך למנוע ממני להזכיר אותו שוב. זה פשוט יין שבכל פעם שאני פוגש בו נמרח לי על הפנים חיוך פטריוטי מטופש ושמח, וזה עוד לפני שלקחתי שלוק. רוזה מבעבע שמיוצר בשיטה המסורתית, שעומד שכם אל שכם מול טובי המבעבעים בעולם- כולל שמפניות 'על אמת'. יש כאן הרבה פרי, אדום ורענן, ובהקשר של שבועות - זה התחבר לי ממש לא רע, ואולי אפילו באופן קצת מפתיע, לגבינות חצי קשות, בשלות. חישבו על החיבור של גבינה עם קצת תותים בצד, רק שהתותים כבר באים בתוך היין. 140 שקלים. בקעת הנדיב לבן, סומק, 2012 - אני אוהב את הסיפור של יקב סומק מזכרון יעקב. משפחת כורמים שהיו ממקימי זכרון - ברק דהאן הוא כבר דור חמישי של כורמים באזור - שמתגוררת באותו הבית בו נולד ברק, וצמוד אליו נמצא היקב המשפחתי הקטן (את מרבית ענביהם הם מוכרים ליקבים אחרים), כשאשתו של ברק, הילה, היא הייננית המוסמכת. עשייה שקטה, צנועה, וסיפור שכאילו נתלש מאירופה הקלאסית (לצערי, בגלל הבירוקרטיה המטומטמת שלנו, כמעט ולא יכול להתקיים בארץ, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת). 2012 היה הבציר הראשון שבו הם הוציאו גירסה לבנה ל'בקעת הנדיב', יין הדגל של היקב. ממסך של רוסאן, שנין בלאן ו-ויונייה, שהתשיין שנה בחביות. אני לא מחובבי ז'אנר הלבנים ה'עציים', ואני מודה שגם כאן לא הייתי מתלונן על קצת פחות נוכחות של חבית, אבל בסך הכל זה באמת יופי של יין. עשיר, מלא, שמנמן שכזה, עם הרבה פרי - ירוק וטרופי- שמתמודד היטב עם העץ. הסגנון הזה, של הזנים הים תיכוניים, ובראשם הרוסאן, עם התבגרות בחבית, מזכיר לי את סגנון יינות השרדונה שכה היה נפוץ וכעת הפך מאוס למדי, אבל בצורה הרבה יותר נכונה ומדויקת. כיוון מבורך ביותר ונכון לישראל. 100 שקלים. (אבירם כץ)